זכרונות מאישפוזים בבית-חולים פסיכיאטרית
דיון מתוך פורום נפגעי/ות תקיפה מינית - תמיכה
קשירות למיטה- לבד בחדר-קשירה- לא יכולה לזוז- אף אחד לא בא הרבה שעות- כרית על הפנים- לבד- כואב- מתעוללים בי- עד היום לא ידעתי שזה היה התעוללות ואני בהלם על מה שהם עשו- אני בוכה בפנים- אף אחד לא שומע-רק אתן- תצילו! מתי הסיוט יגמר?
מתנצלת שאני לא אמרתי "טריגר"- להזיר אתכן- לא אכתוב יותר
פעם שלישית, בבוקר ועכשיו שאני מנסה לכתוב.......... ינשוף יקרה אל תפני לקיצוניות ותחליטי לא לכתוב כאן יותר זו לא הכוונה.. את יקרה וחשובה כאן מאוד!!! הבקשה היא רק לכתוב טריגר בכותרת של הודעה קשה. ולהמשיך לכתוב... מצטערת על החויה והזכרון הכואב טראומה קשה נוספת במאבק...בהשרדות... ברגעים הקטנים- ביום יום... ומה רצית- רוצה בסך הכל? שיהיה מי שיבין.. יכיל... יציל... ואולי בעצם הבנת שהכל אצלך בפנים? הכוחות...היכולות...הרצון לחיות אחרת איתך יקרה אידה
זה נורא! ההתעללויות האלה בבתי החולים... דווקא במקום שאמור לטפל, לעזור להשתקם! הם ממשיכים את ההתעללות שמצטרפת להתעללויות מהעבר זה פשוט לא יאומן! במקום לטפל, הם מוסיפים טראומה על טראומה מקווה שהיום את במקום מוגן ובטוח ויכולה לשמור על עצמך!
