מתחננת לעזרה

עברתי ועוברת חיים מאוד קשים. ממש מגיל 0, ועד היום. בעיקר כמובן בילדות, ובגיל ההתבגרות. אין צורך לפרט, רק אני אסביר שעברתי דברים מאוד מאוד קשים בבית, ומחוץ לבית. נגיד השגרה בבית הייתה תמיד של מתח וטרור. מחוץ לבית, עברתי ניצול מיני. ויותר מזה אני לא רוצה לפרט. בגיל 14 פניתי ליועצת ביה"ס, ומשם היא העבירה אותי לפסיכולוגית, שהייתי אצלה שנתיים. ההורים כמובן לא ידעו. הפסיכולוגית לא עזרה לי, ובדיעבד, היא הייתה צריכה להעביר אותי לרווחה. אחריה ניסיתי בכיתה י"ב טיפול במקום אחר שהוא חינם לבני נוער, וזה לא הצליח, כי המטפלת יכולה הייתה להיפגש איתי רק בשעה 19.30, ולא רציתי לחזור בחושך (בייחוד שהמקום היה באזור חשוך, ומסובך להגיע אליו). ואז בגיל 18, התגייסתי לצבא. החלטתי שאני הולכת הכי רחוק שאפשר מבחינת תפקוד. מתעלמת מהכל. דף חדש. והיו נפילות, שלא אפרט כאן, וגם היו כמה שיחות אצל קב"ן. והשתחררתי מהצבא. וידעתי שיש אנשים שמשתחררים מהצבא והולכים לעבוד, לממן את הטיול לחו"ל. ואני בחרתי במקום טיול, ללכת לטיפול, כי צריך. באמת צריך. אני רק רוצה שיעזרו לי!!! וכך אני מוצאת את עצמי, היום לאחר 5 שנים, ולאחר שעברתי כמה וכמה מטפלים ומטפלות, וכרגע כן נמצאת בטיפול, בחיים שהם כ"כ קשים. ואין לי בעיה עם כאב. נגיד. אבל החיים לא מאורגנים. כמה שהתאמצתי, ועבדתי בכל עבודה אפשרית (וכל הכסף הלך על הטיפולים...), היום נשברתי. אני לא יכולה יותר להיות אחראית על החיים שלי. אני רק רוצה מישהו שיקח אחריות על החיים שלי. אני לא מבינה למה אין דבר כזה. מה כבר ביקשתי? מישהו שיארגן לי את החיים, שיהיו מסודרים- אני מודיעה- אני לא יכולה יותר!!! שום דבר לא טוב. שום דבר לא הולך. הכל מאוד נורא. אני לא רוצה לפרט, אבל מדובר על עניינים של החיים, כל תחומי החיים- שום דבר לא טוב. שום דבר לא מצליח. אני לא יודעת מה לעשות. רק רוצה מישהו בחיים שיארגן לי אותם, כי אני לא מצליחה, ולא יכולה. אני שונאת את העולם הזה!!! אני שונאת את כל האנשים שפניתי אליהם לעזרה, ולא עזרו!!! (מכל מיני סיבות של "אתיקה" או לא יודעת מה, אז לא מוכנים לעזור). אני בנאדם פרודוקטיבי, יש הרבה דברים שאני יודעת לעשות, והחיים כיוונו אותי לכל מיני דברים, שבהם אני לא מממשת, ואני רוצה מישהו שיעזור. אני רוצה גם לספר, שהלכתי הכי רחוק שאפשר מבחינת "תפקוד", ותוך כדי בעצמי עבדתי והתנדבתי במערכת מסייעות, וראיתי את הדברים מהצד השני, וזו אחת הסיבות שאני לא מסוגלת לגשת לבקש עזרה במקומות כאלה, שמכירים אותי יותר מידי אנשים, ולא יודעים שבפנים אני במצוקה איומה. אני היום גם אישה נשואה, אבל זה מאוד קשה. אני מקריבה המון, ולא מצליחה לראות את עצמי. יש ימים שלמים שמתבזבזים בגלל שאני עקרת בית מאוד טובה. קשה לי עם זה. בימים שבהם נמאס לי להיות זו שדואגת לבית ולאוכל ולכביסה וכו', אז הכל מתבלגן, כי בן הזוג מאוד עצלן ולא תורם. אז הכל עליי. לא בא לי להמשיך לכתוב. אם יש למישהו/י מה להגיד שיכול לעזור מוזמן לכתוב. אבל אני כבר לא אופטימית, ולא סומכת על אף אחד. אני שונאת את העולם הזה!!!!!!!!!!!!!!!! אני חושבת שזה עולם מגעיל של אנשים מגעילים!!!!!!!!!!!!!! סליחה.

לי היקרה מאד! קודם כל ברוכה לפורום שלנו.אני חייבת לומר לך דבר ראשון חוק חשוב מאד בפורום שלנו זה שאת כותבת דברים אישיים על עצמך את חייבת בכותרת לרשום טריגר כי לא כל אחת מסוגלת ליקרוא הודעות קשות.מבחינה נפשית לי אין בעיה ליקרוא הודעות כאילו אבל יש כאן בנות שמאד מאד רגישות לחשיפה כזאת אני כאן אומנם חדשה אבל יש כאן את אידה שהיא מקסימה ומעודדת ועוזרת,ויש כאן את הבנות נפלאות רגישות,מנחמות מאד ברגעים שקיים מאד התמיכה פה היא ענקית ועוזרת המון המון הבנות נותנות עזרה מהנסיון חיים שלהם ועוטפות המון בחום ואהבה ברגעים קשיים מאד.וכמובן אידה שהיא האמא המחבקת בחום של כל הבנות פה.ועם תרצי בכייף תמיד שמח לעודד ולעזור לך וברגעים קשיים מאד גם לישלוח חיבוק חם (שזה נהוג כאן בין הבנות לפחות רובם).פה זה בית חם עם המון אהבה פרגון כי כולנו בערך עברנו אותו דבר.אני חייבת לספר לך שגם אני עברתי המון ואתמול כתבתי על כל חיי הקשיים.את יכולה לראות הודעות שלי קוראים לי ילדה של אף אחת תחת הכותרת טריגר.עוד דבר לי היקרה יעוץ מקצועי תוכלי תמיד לקבל מאידה היקרה שלנו.עוד חוק חשוב באתר שלנו זה השירשור בהודעות ואני יסביר את עצמי למשל את רוצה להגיב על הודעה שלי מתחת להודעה שלי רשום לחצי כאן להוספת תגובה וכך כל ההודעות האחרות ניתן לראות אותם. או שרשמת הודעה ושכחת לרשום או לציין משהו אז את ניכנסת להודעה שרשמת ולוחצת על הוספת הודעה ורושמת מה שאת רוצה.אנחנו כאן הבנות תמיד פה בשבילך לנחם, לעודד,לעזור,ולחבק בחום ואהבה ברגעים קשיים.ואני חייבת להגיב לי למה שכתבת תמיד יש תקווה ויש תמיד פתרון לכל דבר וכל קושי בחיים,את חייבת להיות אופטמית אחרת אי אפשר לשרוד אחרי כל מה שעברנו בחיים. משפט שלי לחיים הוא: תמיד שבא גל גדול צריך להיתכופף ולעבור אותו.אני מאד מבינה מה שאת מרגישה וכותבת גם לי אישית יש רגעים מאד מאד קשיים שאני שונאת את כולם וכל העולם רע ואכזרי ועוד כל מיני הרגשות קשות אבל אני והבנות כאן תמיד לעזור לך ולעבור את זה ביחד.לא כל האנשים רעים אידה והבנות פה נפלאות וטובות לב ברמות.אני לא יודעת לי מה עוד לכתוב לך כדי לשפר ולעודד את רוחך כרגע אבל אני פה תמיד פה בשבילך ואשמח תמיד לדבר איתך וגם לעודד. אני שולחת לך חיבוק חם ואוהב (: שלך ילדה של אף אחת

עם אני יכולה לעזור לך במשהו תגידי לי אשמח תמיד לעזור לך.(סליחה על כל שגיעות הכתיב זה בגלל שאני דסלקטית) אבל אופטימית חחחחחח בדיחה אישית על עצמי.תקראי את ההודעות שאני כתבתי ותביני כמה עברתי ואיזה נסיון חיים רע יש לי יאלה ביוש

מאוד מבינה את המקום בו את נמצאת עכשיו. את האכזבה שלך ממטפלים החל מזו שבגיל 14- היית שנתיים איך זה שלא דווח להורים? והטיפול השני שגם לא היה.. לדעתי שעות מאוחרות ומסוכנות לנערה.. בצבא ניסית וגם אחריי צבא החלפת מלא מטפלים.. אני חושבת שאת לא סומכת על אפחד משום שעדיין לא מצאת את הטיפול הנכון לך. ואת לא צריכה להתייאש! קיים עבורך המטפל/ת הנכונים שתוכלי לתת אמון ולסמוך. מבינה את הקושי שלך בבית שהנטל נופל בעיקר עלייך ואת נשחקת מבינה מאוד את האין זמן הזה את המלחמה על זמן איכות לעצמך ובשבילך יש מצב לשתף את בן זוגך בקושי? אולי לפנות לטיפול זוגי זה קשה שהוא לא רואה אותך ואת הצרכים שלך ואני כותבת לך ממקום דומה שגם אני צריכה להילחם על העצמי שלי בבית אם לא.. וזה קשה ולא תמיד זה הולך לכן, עלייך לשתף בשיחה את בן זוגך על צרכייך ורצונותייך בהצלחה לך, סמויה

אני נמצאת היום כבר מעל שנה בטיפול שדי טוב לי, אצל מטפל שאני סומכת עליו. אז זה טוב. כתבתי פה יותר בכעס על העולם שלא עוזר, שהכל קשה וסוגר- וכל מקום שפונים לעזרה- לא עוזרים בו. יש לי המון כעס על העולם, ובעיקר שאני לא מבינה למה לא עוזרים. אני צריכה שמישהו יקח אחריות על החיים שלי. יגיד לי איך לחיות ומה לעשות. אני לבד לא יודעת והנה, לאחר כל השנים שניסיתי זה לא מצליחה. אני לא זקוקה לתמיכה. לא מבקשת את זה. רוצה עזרה מעשית. לכן כותבת פה. אולי מישהו יכול לעזור מעשית. מנסה להעביר מסר. לצעוק אותו. יודעת שלא ברורה. ובזמן הקרוב, לא אהיה ליד האינטרנט, אז להתראות ולילה טוב.

אני מצטערת על החיים הקשים על שבירת האמון בינכך לבין העולם אוזלת היד של כל מי שציפת והיה צריך לעזור...להציל הרצון שלך שמישהו יקח אחריות על חייך ויסתדר על כל העניינים מובן לי להעביר אחריות ושמישהו יעשה ויסתר מה שהוריי היו צריכים לעשות בילדiתי... אך אני בספק אם זה אפשרי...? אם לא תקחי אחריות על חייך אף אחד לא יוכל לעשות זאת! אף אחד לא יצליח זו משימה שלך כן ניתן לעזור לכוון לתת תמיכה ברגעי פחד ושבירה... אני מבינה שאת בטיפול וטוב לך...ובכל זאת משהו חסדר? יש הכוונה? עזרה וכ"ד להן את זקוקה? נשמח אם תשארי עמנו תרגישי חלק אולי בטוח לשתף לקבל תמיכה להיות פחות לבד? כאן בשבילך אידה