לילדה שבתוכי טריגר
דיון מתוך פורום נפגעי/ות תקיפה מינית - תמיכה
לילדה הקטנה שצורחת בתוכי...אני מסתכלת עליך..כל כך קטנה..שיער בהיר וחלק..עד הכתפיים..פוני שכמעט מכסה את העיניים העצובות...רואה אותך עומדת באמצע שום מקום וצורחת...מעינייך זולגות דמעות...אני לא יודעת איך להרגיע אותך..אני לא יכולה לחבק אותך..גם אני כועסת עליך...גם אני שונאת אותך..ואת רק יודעת לצרוח ולצרוח...ואת רק יודעת לפחד..אני לא יכולה להיות אמא שלך...אני רק רוצה שתפסיקי לצרוח..כואב לי לשמוע אותך....חותכת את עצמי אבל עדיין לא מצליחה להשתיק אותך...את צורחת מכאב..צורחת מבדידות..צורחת כי אין מי שיחבק אותך...אני כל כך מצטערת עליך..כל כך מצטערת על מה שעשו לך..וכל כך מצטערת שאני לא יודעת איך לחבק אותך.... דמעה
ואני כבר כמה זמן רוצה לחטט בכאב הבלתי אפשרי הזה, יחד עם המטפלת שלי... אבל עכשיו היא בחופשה ארוכה, מקווה שהיא נחה.... אוגרת כוחות..... ואני מוצאת שהמפגש השבועי איתה חסר לי. אני פוחדת לחשוב על עצמי במונחים של מכורה לטיפול... אבוי לי אם זה יהיה מצבי, לא רוצה להיתחבר אליה רגשית, היא רק מטפלת....היא מאד עוזרת לי זה נכון, אבל אני נלחמת עם עצמי לא לקחת אותה למקומות אחרים... השבוע בכיתי בגלל איזה פרט ביוגרפי שלה.... והרגשתי מוזר.... אם יש משהו נשגב באשה הזאת זה הכח שלה, לאט לאט אני מפסיקה לחפש את הדמעות שלה, אבל עדין מדהים אותי איך היא לא בוכה יחד איתי.... אולי כי אני בוכה בשביל שתינו, לא יודעת.... שתחזור כבר מהחופש, אני לא יכולה להמשיך לאגור את הכאב....
ליאור יקרה מזדהה כל כך עם כל מילה שכתבת.... דמעה
ואת מנסה להסתכל עליה מהצד אבל היא חזקה ממך ובכל פעם שואבת אותך מחדש לכאב ההוא. עד שתרגישי די חזקה ובטוחה כדי להקל עליה. ואולי חלק מהמפתח הוא לנסות לעשות לעצמך טוב כמו שאת היום? ואז מהמקום הזה להתחזק ולהגיד לה מתישהו את שייכת לעבר הנורא הכואב הפוצע שלי אבל אני ממלאת את החיים שלי גם בתכנים אחרים. מה דעתך דמעה? האם זה אפשרי?
