רועדת

כולי בלי הפסקה ובוכה בהיסטריה, הפחד הזה משתלט עלי, כ"כ פוחדת להשתגע להרגיש שלא תהיה בי דעת יותר המחשבה הזו שמישהו אחר יקח את הפיקוד על המוח שלי. לא מסוגלת יותר להמשיך ככה עם החרדות וחוסר כלים די די די די די די די, קחו ממני את הסבל הנורא הזה לא עומדת בזה יותר. אני כבר אדם אחר. אני צועקת- עקת- עקת- עקת שמישהו ישמע אותי תי- תי- תי.

מתוקה שלי , הלוואי ויכולתי לקחת ממך את הכאב שומעת אותך והלב נקרע אם תלכי לטיפולללללללללל אף אחד לא ישלוט על המוח שלךךךךךךךךך החרדות והפחדים יהיו נחלת העבר את מוכנה לתת לזה סיכוייייייי ? מחבקת ברכות יפתי חטולית

מוזר. יש לי כבר יומיים חתול בכאילו. חתול כזה שהתאהב בחצר הפסטורלית שלי והופיע פתאום אתמול. נורא התרגשתי כי רציתי המון זמן חתול ואלה שברחוב לא רצו לבוא איתי ולא יכולתי לחשוב על אפשרות של לחטוף אחד כזה ולהביא אותו אלי. זה נראה לי אלים ולא הומני עם כל הכבוד לגידול ולטיפוח הטוב שאתן לו. נשאר רק צער בעלי חיים אלה שבסוף מקבלים המתת חסד שלא ברצונם ואז המחשבה שהצלתי חתול מרגיעה אבל מרוב חוסר יוזמה לא הייתי מסוגלת אפילו להגיע לזה. הוא מהסוג החשדן כזה שרוווה נחת מבני אדם רעים. למה שיתן לי צ'אנס (נו חטולית איזה השלכות אני עושה כאן אה...?). קניתי לפני כמה חודשים ערכת חתול למקרה שיזדמן לי איזה אחד ככה על הדרך. אוכל משובח לבני שנה ומעלה, מצע לגרוד ציפורניים, סלסלת קש ועוד איזה צעצוע לכאלה סקרנים במיוחד. זה מוזר לא? לקנות ציוד לפני שיש בכלל חתול. אבל נורא מאפיין אותי. להתחיל משהו ולא לסיים משימות זה העציב אותי איך אני נוטשת כל פרויקט שנדמה לי שיביא לי קצת אור, כי אני נורא אוהבת חיות. אני בעצמי סוג של חיית יער. ואז הוא הופיע פתאום. והדבר הראשון שעשיתי זה לשים לו אוכל ולמזוג לו מיים בכוס היין. לשחד אותו. זו מין עסקת אהבה מכורה מראש, ואין לי שום טענות כלפיה. זה יתחיל ככה ובסוף אולי ירגיש שאני גם ראויה לאהבתו.ואז אבחר לו שם לא לפני. אולי פשוט אמסד זוגיות עם חתול. מי צריך את כל ההולכים על שתיים תראי איזה אסונות הם מביאים. אבל כמו בכל הסיפורים גם הוא בסוף יברח. כן עוד יומיים יעלם כעין הסופה וישאיר אותי שוב בודדה גלמודה. לסמוך על חתול. זה מה שחסר לי כרגע. ושיקוי הקסמים הזה של טיפול מסיר חרדות לא עובד עלי יותר. שתיתי את השיקוי והתברר שזו כוס תרעלה לא יותר מזה. תודה לך חטולית שאת משקה אותי שבמשקאות אחרים מרגיעים. פוחדת פחד מוות מהתקף החרדה הבא. איזו קללה. מיתר

כמה פעמים נסיתי להגיב....ו...אופ...כבה המחשב... מקווה שהפעם אצליח... מה שלומך??? יש הקלה? מעט? הדמעות והבכי פורצים... מחפשים את פתח היצאה... לפרוץ ..לההשתחרר וזה כואב... כואב יותר לבד... אל תפחדי מהפחד... את יכולה להכנס...לעבור שם....להדליק אור לראות מה הפחד... כשיודעים...מפחדים פחות אני איתך היד שלי כאן... שבת שלום אידה

תודה ושוב תודה. אפשר לשול אותך שאלה? מה דעתך על טיפול במגנטים לפוסט טראומה...? מיתר