רוצה לברוח למקום רחוק,ששם לא ימצאו אותי,הכל מזכיר

לי פה,כואב מידי רוצה לקחת את הדברים שלי ולנתק את עצמי מהארץ הזאת שיר שמרגיש לי עכשיו כל מילה מתחברת אליי פרח משוגע רחל שפירא היא הייתה הקיסרית הלבנה של הצלילים הנבראים מן הקרעים בנשמה היא הייתה הקיסרית של האובדים והתוהים הנודדים במרחבים של אלוהים. היא הייתה הקיסרית היחפה ושפחתם של הכאב והבדידות החשופה היא הייתה הנערה המקבצת נחמה במיתרים הניחרים שבגרונה היא כמו מי שנלחם על חייו היא שרה כמו מי שמסיר את פצעיו היא שרה כמו מי שזקוק למגע אני רוצה לקרוא לה- פרח משוגע היא הייתה הקיסרית האומללה ולפעמים היא צעקה כמו ציפור מקוללה היא הייתה הקיסרית של המוכים והכמהים הנבלעים במרחבים של אלוהים. היא הייתה אולי רק פרח משוגע אבל פרחים משוגעים הופכים משל או אגדה היא חייתה מהר מדי עד שמותה חמד אותה המוות שתמיד ביקש לנסותה היא שרה כמו מי שנטש את ביתו היא שרה כמו מי שמפיל תחינתו היא שרה כמו מי שזקוק למגע אני רוצה לקרוא לה- פרח משוגע.

כתם יקרה מזדהה עם כל מילה דמעה

אני שוב על הקצה,מחכה לקפוץ לתהום כבר, כל יום שמתקרב ליום הולדתו של בני אני רוצה לסגור את המעגל הזה לסגור ולא להרגיש יותר כלום. אין לי אחיזה בכלום לא מצליחה למלא את החלל הפעור הזה כמה שניסיתי שוב זה מתבטא בלא ללכת לעבודה,בלהסתגר,בלהגיע למצב של לשקוע לא מצליחה לצאת מהמעגל הזה