לפני שאגווע

בטוחה שחיי נגמרו מחפשת ישועה. אולי ניסיון אחרון לפני שאחליט לסיים את מה שהייתי צריכה לסיים עוד קודם. הבנתי שכמה מכן הולכות יחד לאותה קבוצה (של אידה?). אולי גם אני אצטרף? כ"כ פוחדת שלא אשתלב. אני לא משתלבת כרונית.ובכלל נורא מתביישת בעצמי, במה שקרה לי בזה שאני כלום, לא ראויה לכלום שונאת את עצמי כל כך. חוץ מזה אני נראית אדם מת ובטח תבהלו נורא. ואני במצב קשה שקשה לשאת. גם למקומות כאלה יש קריטריונים לא? אולי תעזרו לי להחליט. כי לבד אני לא יודעת להחליט שום דבר. ומה זה יעזור לי? איך זה יחזיר את הצדק לחיי? איך זה ישפיע על האדם שפגע בי במובן האובייקטיבי ולא רק הסימבולי? מה יכולה קבוצה כזאת לתת לי?

אני לא רוצה לחשוף את מי שמשתתף או מה קורה בקבוצה, ומבקשת גם מהמשתתפות שנמצאות בפורום....!!!! בית פתוח חייב להשאר מקום בטוח! בטח ובטח שאת מוזמנת להצטרף לבית פתוח בית פתוח זו קבוצת תמיכה לנפגעות קבוצה פתוחה שתאפשר להצטרף! אני אשמח אם תתקשרי לקבל עוד פרטים: 0544502605(לכל מי שמעוניינת בפרטים) ואני אומר בהמשך להודעתך למטה שאמשיך לאחל לך ימים טובים יותר כי אני מאמינה בך!!! וכאן בשביל לנסות להראות לך את האור הדולק!! שבת שלום יקירה אידה

תודה אני כ"כ מהוססת לא מסוגלת באמת לעשות את הצעד הזה. הייתי בעברי לוחמת- וזה מה שחסר לי היום לראות דמות כ"כ עלובה וחסרת כוחות כל משימה שאני מחליטה לבצע כדי לנסות להביא לעצמי איזה ישועה אני שוכחת ומוותרת עליה מיד ביום למחרת אין שום רצף, מוטיבציה, כוח רצון. זה פתאום נראה לי אשליה בכל להאמין שיש דרך. אבל אפ אני חושבת על איזשהו שיקום האפשרות של קבוצה פתאום נראית לסבירה יותר. העיקר לא להיות עם מטפל לבד בחדר כי אי אפשר לדעת מה יקרה. יש משהו שומר בקבוצה כי יש עדים. אין לבד, אין להיות מופקר לחסדיו של אדם זר. תשכנעי אותי שכן ותזכירי לי כי אני מאבדת כל רגע את הקשר עם המחשבות והתוכניות שלי- כאילו אין להן שום ערך והן מתפוגגות כמו שרק נרקמו. אבל החומר האנושי שיש פה גורם לי לחוש שיש עמ מי לדבר. שזה לא לגמרי שטח זר.

בטח שתבואי!!! אולי אפילו תופתעי לטובה בקשר ליכולת ההשתלבות שלך :) ואני בטוחה שאף אחת לא תיבהל ממך!

יהיה בסיידר מותק (:

תודה על ההזמנה יקרה, אני עדיין מהססת לא מסוגלת לעשות שום צעד, לא מסוגלת להוציא שום תכנית לפועל, כי כל מה שאעשה בטוח יסתיים בכשלון. שהמאבקים שלי נורא ארוכים ולא נגמרים ואין להם ממילא סיכויים. אני פוחדת אולי אפילו לסכן את המקום הוירטואלי הזה כשיהפוך לממשי. זה נורא מוזר. כי אם זה לא ילך לא אוכל אפילו להראות את פני כאן יותר. איך זה משתלב יחד? אני הרי מקצוענית של פיצולים צריכה לשמור עולמות נפרדים כדי שיהיה לי במה להאחז ואם העולם הזה יתפוגג אז מה ישאר... ושאלה לא קשורה- איך היתה הבחינה...?

נכון,לי מושיטים יד ואני אינני מושיטה את ידי חזרה. אינני מסוגלת אינני מאמינה שמישהו יעשה זאת כך סתם בשבילי שניה לפני...... אינני רוצה יותר דבר שיטיח בפני את עצם הזקקותי הנואשת ל.....הכל!!! את מטיבנ לתאר את הרגשותי ותחושותי אבל... יש דרך להשפיע אובייקטיבית ולא רק סימבולי אפילו אני יודעת את זה, אפילו שכרגע אני מוותרת על מס' דברים אני יודעת שככה אני לא אסכים להישאר חזקי יקרה מרום

את כן מושיטה יד בחזרה אולי אפילו מבלי לשים לב לכך... את מדברת, משתפת חולקת את כאבך עם אנשים שסביבך וזה לא דבר מובן מאליו!

אף פעם לא יצא לנו לדבר פה כי אני כזו שלא פונה ותמיד חוששת, אז אני שמחה שזה התרחש גם אם מתוך יוזמה שלך. אני נורא מזדהה עם כל מה שאת כואבת ואם הפקפוק הזה אם משהו בכלל יכול לעזור וגם עם השאלות הגדולות של במה צריך להשקיע בתהליך פנימי או באקטים מול המציאות שיחזירו את הצדק למסלולו. אני התחלתי תהליך חיצוני כזה עם סרוב מוחלט להתעסק עם הפנים למרות שניסיתי, כי לא הייתי מסוגלת לעמוד בזה ופחדתי שזה יכלה את הכוחות שלי במלחמה. בסופו של דסר נגררתי לתוך ביקרוקרטיה מרושלת ומכעיסה קרוב לשנה ואני צריכה להתחיל את כל התהליך הזה מחדש באמת בלי כוחות. והרעיון של קבוצה נרה לי היה עוזר לי אז אבל לא הייתי בשלה לו. ואני מסכימה עם כל מה שכתבו לך שגם שאת נעזרת את עוזרת גם אם נדמה לך שלו. כי בתוך הכאב שלך את מספרת סיפורים של אחרות. יש המון מאפיינים דומים מתוך מה שראיתי ועוזר להרגיש לפעמים שאת לא איזו חיה זאולוגית משונה- וזה עוזר למאבק החיצוי כי זה עוזר לך לתת לעצמך כוח לייצוג עצמי. לקול שלך שנמחק. וגם לעזור לך לרקום איזה נרטיב שלך על מה שקרה. העלילה נורא חשובה, כי הכל מתערבל עם הזמן ונראה לא ברור מרוב אבק. אבל תראי אותי- משכנעהת אותך להמשיך ולהשאר, ואני אפילו לא בטוחה שאני מסוגלת להתחיל... שולחת לך כוחות רבים מיתר