מצטערת

זהו שדי ונגמר. לא רוצה יותר...כלום פשוט לא מסוגלת להפסיק לרצות ש"זה" יגמר ואחרי יומיים איומים שכאלה יודעת ש"זה" לא יגמר לעולם פשוט להודות שניסיתי לשתף? לדבר? להגיד ? להקיא מתוכי? אבל שום דבר לא יצא 48 שעות רצופות של טראומה אחת גדולה ואיומה קיהלתי תמיכה מדהימה כאן בפורום ובדרכים נספות אחרות אבל מרגישה שכשדיברתי זה היה םרטים יבשים שהדיבור שלי היה מדוד ומושכל שלא באמת היתה בי הבעה כל שהיא והכי הכי גרוע לי שלא מרגישה שהצלחתילהעביר את המסר שלי שורף לי בנשמה שאין לי רגע אחד של מנוחה שתמיד פוחדת ולפעמים לא יודעת אפילו ממה בדיוק שמוכנה לעשות הכל ואפילו להזיק לעצמי כדי שזה יחלוף ולא קורה שום דבר אין לי הקלה רק נקודות שבירה של דמעות היורדות מעצמן כי אני אינני בוכה כי אסור כי אני לא יכולה להרגיש כי אסור וכבר שמישהי מאשרת אינני יודעת מה ואיך לעשות עם תחושדת העוצמה של ההתפרצות המתקרבת. אני כל ם כך רוצה לוותר אני כל - כך רוצה שמישהו יתתן לי אישור לכך אני בעצם לא יודעת כלום אפילו לא לכעוס אפילו לא לחבק כמו שצריך אני רוצה שמישהו יגיד לי שהכל יהיה בסדר שאוכל להנחי הראש ןלישון אני "משתגעת" פוחדת מעצמי וממצבים קיצוניים סליחה אם פגעתי במישהו

מרום יקרה, אין לך על מה להצטער! ואת כן דיברת ושיתפת וכן היה בך רגש לך אולי נדמה שלא אבל הצלחת לגעת ולרגש אני לא אוכל לשקר לך ולומר בביטחון הכל יהיה בסדר בשביל שזה יהיה בסדר את צריכה להילחם! בכל המישורים קשה, תחושה שהכל נשמט עצם הגעתך והשתתפותך את דיברת בלהט, התפרצות לא פחות ממני! ואת לא חייבת לחבק אף אחת אם קשה לך את צריכה להילחם על פירור אנרגיה של עצמך. שבא ממך על אותו להט שגרם לך לדבר גם עליו את צריכה להילחם שלא ידעך כי הוא מבורך ואת לא משתגעת! אני יספר לך בהזדמנות מה קרה לי ואיך השתגעתי שהחלקים האבודים הללו באו לידי ביטוי אצלי. גמני "השתגעתי". והנה אני כאן עדיין שפויה. לא נראה לי שתוותרי בקלות את מנסה בכל כוחך האפשרי לשמור על להבת החיים שלך בכל המישורים סופה קשה מתחוללת בחוץ מאיימת לכבות את הגיץ האחרון, אם לא תילחמי עלו הוא יכבה אני עוזרת לך לשמור עליו בשתי ידיי, בטוחה שהאחרות כאן יצטרפו אליי לעזור לך לכסות את הגיץ מפני הרוחה הקרה והגיץ יהפוך ללהבה ומלהבה למדורה וממדורה לאש חיה ובוערת! בדיוק כמו מרום שלפני.. איתך, סמויה

יודעת כמה קשה וכואב כמה בלתי נסבל הסבל הזה וכמה בלתי נסבלת תחושת הבדידות תחושה שאף אחד לא יכול להבין באמת מה עובר עלייך רוצה להזכיר לך שכולנו כאן עברנו מצבים דומים וגם אם זה לא בדיוק אותו הדבר כי כל בן אדם חווה את הדברים בדרך היחודית לו זה עדיין מאוד דומה וזה מאפשר לנו להבין אותך הרבה יותר טוב ממה שזה מרגיש לך כרגע פשוט כי היינו שם וחלקנו עדיין נמצאות שם בתוך הכאב הבלתי נסבל הזה לגבי השיתוף והרגש את רק לומדת לשתף רק לומדת להרגיש וכמו כל תהליך למידה זה תהליך שלוקח זמן תחשבי על כך שעוד לפני איזה חודש-חודשיים לא יכולת לכתוב מעבר ל- 2-3 שורות ותראי איך איך את כותבת עכשיו כמה את משתפת איך את מצליחה לתאר את הרגשתך ואותו דבר לגבי הדברים הנאמרים בקול רם והרגשות כבר נמצאים שם אחרת הדמעות לא היו יורדות אבל את עדיין לא יודעת לזהות אותם עדיין לא יודעת לתת שם למה שאת מרגישה וזה יבוא עם הזמן ואפילו נראה לי שזה יקרה די מהר כי את מתקדמת בצעדי ענק את לגמרי לא עומדת על המקום כפי שכבר אמרתי לך, את מאוד אמיצה!!! גם כרגע את לא יכולה לראות את זה כך ולא, אני לא מאמינה שמישהו יסכים להגיד לך שאת יכולה לוותר תמשיכי להילחם על עצמך!!! על חייך ועל נפשך!!! כי מגיע לך הטוב ביותר בעולם!!! שחף