על טכנאים ועל מה שביניהם

זהו, בטח מיד תסתערו על ההודעה הזו כמבשרת חיים. אבל לא רוצה שתתאכזבו כי כבכל הודעותי הצניחה מגיעה בסוף. צניחה ללא מצנח והתרסקות בואדי חשוך על שדה קוצים בשיא מסמריותם. אז מיד לפני רגע עזב טכנאי הכבלים את ביתי הקט. בחודשים האחרונים הגיעו לביתי שני גברים. המשותף ביניהם ששניהם טכנאים והם באו כי הזמנתי אותם לתקן את הכבלים. קצת כמו בליינד דייט ותמיד אני לבד בבית וחוששת. תמיד מתפעלים מביתי הפסטורלי והמיוחד ומזכירים לי כמה הוא מדהים ושכחתי את זה. הוא היה חמוד. גם הקודם. רק שהנוכחי היה מבוגר יותר ממני. דיבר אלי קצת כמו אל ילדה וזה מצא חן בעיני להיות נאספת כזו, הוא יוזם את השיחה ואני במבוכתי רק מגיבה. שאל במה אני עוסקת. התפעל ממקצועי המיוחד. נתן לי את הטלפון שלו למקרה של משהו שלא יעבוד. הוא בטח נותן אותו לכולן. כאילו הצרות שלי מתחילות ונגמרות בזה שהמכשיר לא יעבוד כאילו זה שח"ל טכנולוגי. אותי הוא לא יכל לתקן. התקלה במכשיר היתה זעומה סתם הגיע לשווא היה לי אפילו לא נעים על הטרחה שלו שאולי יכולתי לתקן אותה בעצמי. אבל הוא היה נורא חביב ומתעניין בי. ואני תמיד חושבת שאני כזו מפלצת שאף אחד בחיים לא יאהב אותי. ואין לי הזדמנויות לפגוש גברים אבל כשאני פוגשת אותם הם תמיד מחייכים אלי. במיוחד כשאני צריכה עזרה ואני בד"כ לא רוצה לקבל עזרה נורא נבוכה מזה. אבל חזרתי מולו שוב להיות קצת ילדונת כזו כמו שהייתי לפני הפוסטראומה האחרונה (נכון פוסטראומה נשמע כמו פסטרמה...? חשבתם על זה פעם?). הייתי אחת שגברים תמיד קורצים לה ומחייכים לה ומדברים אליה קצת כמו ילדה קטנה. ומה אני עכשיו? סתם מפלצת מילולית יורה מילים לכל הכיוונים ולא מסוגלת יותר להשתמש בתקשורת ראשונית פרימיטיבית של שפת גוף. לא קשר עין, לא שתיקות, הגוף כולו מכווץ ורוצה לברוח לא באמת להקשיב, לא להיות, מבועתת כולי. אבל הנוכחות שלו הזכירה לי שוב את העדרו של גבר בחיי ואולי את העובדה שזה אף פעם לא יקרה כי אני כבר מפלצת ולא יפה יותר ולא ילדונת יותר ובלי הכרה של המציאות ובלי יכולתת להרגיש ולחוות. אני אדם מת שעושה הצגה של חי. גוררת את הגוויה הזו כל בוקר מחדש ואין לי כוח יותר.

שובבונת שכמותך... (: עכשיו ברצינות- מיתר את אישה וקרוב לודאי אישה מושכת וכן..הם או הוא ניסו להתחיל איתך ובעצם למה לא? נכון היה לך כיף להרגיש ילדונת כזו כי גברים יקירתי (ולא משנה באיזה גיל אנחנו) מתייחסים אלינו כאל ילדות! ולפעמים כן זה כיף שהגבר מניף אותך וכל מיני.. ופוצי מוצי.. אני לא רואה בכך שום דבר רע וזה כיף גם להתיילד ליד הגבר זה גם עושה לו את זה (וחלילה אני לא גולשת פה לענייניי) הכל בתמימות.. ותרשי לעצמך להתפנק עליו.. למה לא מיתרי?? עינייני המשיכה מביאים אור לחיים בהזדמנוץ יש לי סיפור נחמד לספר קצת להוסיף פלפל.. להעיר את "המתות".. חחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח (: סמויה השובבה מופרעת, כבר אמרתי??

היי יקרה, בהמשך לשאר ההתכתבויות רציתי שוב לומר שהסיפור שסיפרת על הצבא נורא קשה. ואני מסכימה עם שחף. אהבה זה לא סכין.

אהבתי את המשפט שלך "לא יעבוד כאילו זה שח"ל טכנולוגי. אותי הוא לא יכל לתקן" , את יודעת , עכשיו נרגעתי , באמת ,,,,,,, תארי לעצמך שסתם טכנאי היה יכול לתקן אותך , מה זה היה אומר עליך ? למען האמת -לי זה מרגיש כאלו היית עוד סתם " בוק " כמו כל מכשיר טכנולוגי נוסף , ואישרת לי שאת לאאאאאאא אוףףףףףףף ף ירד לי בלוק מהלב ,,,,,,,, אז את לא זמינה כרגע לפלירטוטים -אז,,,,,,,, ונכון , העדר בן זוג בחיים -מרגישים את הבדידות פי כמה ומעבר לכל הרשימה שכתבת מה שאת כבר לא -את לא באמת הבנדם הכי מתאים כדי לקבוע ,,,,,,,,,מפני שאת נמצאת במקום שהוא לא מקום , במצב שהוא -לא ממש מוגדר - עושה כלום עבור עצמך ולכן מרגיש לך שאת אדם מת שעושה הצגה שהוא חי וגורר את הגוויה שלו כל בוקר מחדש , שגם זה השג לא מבוטל , אבל למה שתעיזי לראות משו חיובי בחיים שלך ? זה נראה לך מובן מאליו לגרור את הגוויה שלך כל בוקר ? אז לאאאאא ! אולי צריך להעלות על המאזניים את כל הפעילויות שלך מרגע שאת מתעוררת ועד שאת נשפכת לישון בלילה ולראות מה את כן ומה את לא ? יפה שלי -שולחת חיבוק עוטף אך לא חונק חטולית

מה שלומך...? נורא מצאה חן בעיני ניתוח נסיבות המוות שנעשה ע"י ראש המכון הפתולוגי באבו כביר... לא חשבתי שלגרור גוויה כל בוקר מחדש ראוי לצל"ש. באמת אני עושה את זה כ"כ הרבה שנים, במיוחד הבקרים האלה שאני לא מאמינה איך אצא מהמיטה. כל בוקר מקללת מהרגע שפותחת את העיניים- אבל ראוי לציין בקללות משתנות. אין לי נוסח אחיד כמו תפילה למשל. ואולי כדאי באמת שיהיה לי איזה משהו קבוע. את נורא צודקת שאני נמצאת במקום ללא מקום ועושה כלום למען עצמי וכלכן זה תורם לתחושה של מוות. כרגע אני עבד של מה שנדרש ממני- עבודה, לימודים וכל השאר נמחק. נמחק כי אין לי שום הנעה פנימית יצירתית לעשות משהו שהוא נובע ממני, כי אין יותר ממני. אין אני. אני אוטומט מהלך ומבכה על זה שהוא עדיין מהלך ולא מת. בינתיים יש לי בבית כבלים- ושוב אני מופעלת מבחוץ ולא מבפנים. תודה לך חטולית יקרה. מיתר

נראה לי שהטכנאי הזה דווקא כן הצליח לראות את מי שאת באמת ולא את מי שנדמה לך שאת הפכת להיות את פשוט לא מצליחה לראות את עצמך את הטוב והיופי שבך אבל הוא שם הוא קיים בך ולרגע הצלחת לראות זאת דרך עיניו של הטכנאי ששימשו עבורך מראה מאחלת לך לפגוש עוד הרבה עיניים כאלה של אנשים שדרכם תצליחי לראות את כל היופי שבך (הפנימי והחיצוני) ואז לאט לאט כבר לא תזדקקי לעיניים אחרות ותלמדי מחדש לראות את עצמך כמו שאת מקסימה, עדינה, חכמה, רגישה ועוד הרבה הרבה דברים טובים שחף

שברת את ליבי עם כל מילותיך. כי אני באמת רואה את עצמי דרך עיניו של מי שפגע בי (האחרון ברשימה), על היחס הפוגע הזה. אני עדיין מגדירה את הערך שלי ביחס למה שהוא חושב עלי- כמו איזה סמרטוט שאפשר להשתמש ולזרוק. אני מרגישה אותו צופה בי כל הזמן ואומר לי את לא שווה כלום, את לא שווה התיחסות, את לא ראויה לדבר, לא ראויה לחיים. תמותי תמותי תמותי כבר את עלוקה. מיותרת, ואת עוד מעיזה להתלונן עלי? הכל השלכות שלך לא קרה בינינו כלום המצאת את הכל שקרנית עלובה. זה מה שאני מרגישה שחפית. תודה לך על עוד זוג עיניים טובות. הלוואי ויכולתי לראות את הטוב הזה גם. כי הוא היה אמור לעזור לי אז איך זה קרה? אולי זה מה שמגיע לי באמת...