הכל כל כך לא יציב!
דיון מתוך פורום נפגעי/ות תקיפה מינית - תמיכה
התחושה היא שהקרקע נשמטת מתחת לרגליים כל מה שהיה קבוע ונתן תחושת ביטחון משתנה, מסתיים המון פרדות ברגע אחד או בהדרגה, אבל בפרק זמן מאוד קצר צריך לבנות חיים חדשים ולא ברור מה יהיה ואיך זה יסתדר ומה בעצם אני רוצה שיהיה? וצריך למהר לסיים המון דברים וזה לא הולך כמו שהייתי רוצה כי המצב הרגשי לא מאפשר.... וכל שינוי קטן במציאות שעוד הייתה אמורה להישאר קבועה מערער ומתיש ברמות לא הגיוניות אפשר בבקשה להירדם ולהתעורר רק כשהכל כבר יסתיים ויסתדר בפני עצמו?!
התחושה שהקרקע נשמטת מבין הרגליים- ממה זה נובע אצלך? פרידה? ממי? את מתכוונת ללימודים, למסגרת הבטוחה החמה והתומכת שהייתה לך עד עכשיו? מה שזה לא יהיה מבינה בהחלט את ההרגשה שמשהו קטן משתנה ומערער את הביטחון. ממש כאילו והקרקע נשמטת לך מבין הרגליים! וזה מאוד קשה שולחת לך חיבוק של יציבות וביטחון אנחנו עדיין כאן איתך תומכות בך מחזקות לך עם קורות ביטחון אפילו אם צריך.. הכל יהיה בסדר שחפונת יקרה ונפלאה! אוהבת, סמויה
ממסגרת הלימודים מהחברות לכיתה מהמרצות הקבועות שליוו אותנו לאורך כל הדרך ממקום עבודה מעשית מהמטופלים מהקבוצה של ימי רביעי ואז צריך לחפש עבודה חדשה ואני לא לגמרי יודעת איפה הייתי רוצה לעבוד ולא ברור איפה אני אצליח למצוא עבודה ואם זה יתאים למה שאני רוצה ואיך בדיוק מחפשים עבודה חוץ מאשר דרך לוחות דרושים באינטרנט וזה מלחיץ רצח בנוסף לכל הלחץ של סוף שנת הלימודים שזה אומר לכתוב עבודות, לכתוב דוחות ולהתכונן למבחן
מתוקה שלי פרדות הן לא נעימות במיוחד כשהכל נעשה בלחץ כפוי אך אין ממש מה לעשות חומד דברים הולכים ומסתיימים מה שאומר -שחלק די חשוב מסתיים ופרק חדש עומד להתחיל את מקבלת תואר -שעבורו הקדשת את מיטב שנותייך ימיך ולילותיך חרדות ופחדים שאיתם התמודדת המון דברים טובים עברו בשנים האלה , ולדעתי גם הקשיים שהיו לך בסופו של דבר היו דברים טובים שרק עזרו לך להתגבר על משברים להתחזק ולהתחשל , ולהיות מה שאת היום וזה לגמרי לא פשוט !!! אני יודעת שאולי כרגע את לא מסכימה או לא רואה את כל המכלול הנפלא שבהחלט עברת -ואולי את כן רואה את מסוגלת לתת לזה מקום ? בהחלט מקום מאוד מכובד ? הרי התהליך של הלמידה עשה לך שרות מעולה גם לטפל בענינים אישיים שלך גדלת , התפתחת ,החכמת ואת היום שונה מאותה שחפית שלפני הלימודים וכן מתוקה , גם דברים טובים באיזה שהו מקום מסתיימים אז יש לך עוד כ-חודש להתחיל להפנים שהתהתיל הנהדר הזה עומד להסתיים , ומשם את אשה מקצועית לכל דבר -והכל בכוחות עצמך !!! את זה את כן מעכלת ? את עוד תיזכרי בנוסטלגיה בימים העמוסים והמשוגעים האלה-דווקא ממקום נפלא ונהדר -זכרונות שלא תרצי להחליף בשום דבר אחר אז אולי זה אבסורד לומר -אך את חושבת שאולי את מסוגלת להגיד לעצמך שאלה הם ימי הלחץ החיובי האחרונים לפני שהכל מסתיים ?שאולי תתגעגעי עוד לימים האלה ? אז נכון שכלום עכשיו לא יציב את מסוגלת לעבור את זה כמו גדולה מאמינה בך !!! שולחת חיבוק -ודיגדוגים חטולית
אני מאוד אוהבת את הלימודים ומעריכה מאוד את כל מה שהם נתנו לי או את כל מה שלקחתי מהם למרות כל הלחץ שהיה בדרך אבל אגיד לך את האמת אני כבר עייפה מדי מהלחץ הזה ומהעומס הנפשי שנוצר לא רק מהלימודים אלא גם בעקבות השתתפות בשתי קבוצות טיפוליות במקביל בנוסף לטיפול הפרטני והפרדות זה אחד הדברים בחיים שהכי קשה לי להתמודד איתם זה קורע אותי מבפנים! יש לי חרדת נטישה איומה וגם קושי עצום בהתמודדות עם שינויים ועם חוסר ודעות ככה שכרגע אני לא מצליחה להתעודד מהצדדים החיוביים של סיום הלימודים
כל כך מכירה את התחושה הזועקת הזה, שהקרקע נשמטת מבין הרגליים, כאילו בכלל אין קרקע, מכירה יודעת מרגישה ומזדהה!! ופרידות זה הדבר הכי קשה לי בעולם, באמת שאין דבר יותר קשה מזה...אבל יש מקומות בהם יש אפשרות לא לעשות אותן קשות, אלא לעשות אותן בצורה טובה, היום כשאני מגיעה למקומות בהם אני צריכה לעזוב, להיפרד, אני משתדלת לעשות זאת בצורה שלא ארגיש שזה כמו "לחתוך" את זה, כמו ש"חתכו" לי הרבה דברים חשובים יקרים שלא ברור איך יש אפשרות לנתק בכלל, הניתוקים הפיתאומיים האלו נוראים שחפית, בגלל זה ההדרגה לדדעתי צריכה להיות לא רק משהו טכני, אלא גם בתוכך, לא להיפרד מכולם בתוכך, אלא לאט לאט לשחרר מקום ועוד מקום, לאט לאט, לא במהירות, ואז אולי הכאב לא יהיה נורא מדי, אולי, תחשבי על זה? אני בעיקר מזדהה יקרה עם הדקות שלפני, עם הרגעים האלו ממש, אלו שאת כותבת כאן, הפחד הזה מהפרידה, לפעמים הפרידה יכולה להיות ולעבור...רק שהפחד לפני שהיא מגיעה הוא כה משתק. טוב יקירתי, נדמה לי שיותר הזדהתי מאשר תרמתי ועזרתי, אך מקווה שזה גם משהו..שתדעי שיש מישהי שכ"כ מבינה אותך, באמת..ואני יכולה להרגיש ולהיות שותפה מלאה לכל אותן תחושות שאת מתארת, בנוגע לפרידה.. שולחת לך חיבוק אמיתי וקרן אור לשבוע שהתחיל, ציפור
תודה מתוקה זה מאוד עוזר לדעת שיש מי שמבין באמת זה משאיר פחות לבד עם ההרגשה
סוף פרידות רבות מחממה מכילה ובטוחה טוב ובטוח התחלות... צריך לגדול... לעלות כיתה אחריות זה באמת קשה...מפחיד... איפה המקומות הבטוחים שלך? שיעזרו בתהליך של השמטות הקרקע? מקומות בטוחים לנחיתה רכה? איתך אידה
טיפול בית פתוח אמא יורם חברות
