ט' חטולית..בהמשך של השרשור למטה..

(הוא כבד דיי למטה אז..) תודה על האמפתיה ווהזדהות.. אכן כבר מאוד קשה לדעת, להבין למה הדברים התנהלו בצורה שכזו מדוע הדודה שראתה עמדה מנגד ולא הלכה להלשין.. אפשר לעוף עם זה לכל הכוונים. להגיד גם היא הייתה ילדה גם היא פחדה מאמא אבל לה אמא שלי לא הייתה מרביצה! אם כן מדוע באותה סיטואציה היא לא לקחה על עצמה את האחריות שהיא זאת שהשליכה את התפוזים כדי שאפחד מאיתנו לא ייענש. היא יכלה לעשות את זה! אבל היא לא.. עזבי סמויה, באמת חבל לנתח את זה לא יוצא מכך כלום שהרי כך הייתה המציאות אי אפשר לשנותה. זה קרה וזהו. ו..חייתי את המציאות הזאת שרדתי אותה.. אני נזכרת בוידוי של שחפונת על תחושת הזרות והשייכות שהיא חשבה שהיא אולי לקויית ראייה או שמיעה.. אז פתאום עכשיו אני נזכרת... איך הייתי נוהגת לדמיין ש..ט': מכיוון שלמדנו על השואה בביה"ס הייתי משייכת את עצמי לשם באופן מוזר למדיי ואפעם לא הבנתי למה.. הייתי מדמיינת שאני נמצאת במחנה ריכוז והאוכל שאותו אני אוכלת זה אוכל שמחלקים של לרעבים המסכנים האוכל שמחלקים לאסירים! זה היה מרתק את דמיוני. והייתי מדמיינת את עצמי בסיטואציה.. ושנים לא הבנתי למה.. בגלל פיצול, מנגונני הדחקה הרי מה.. אוכל יש בגדים יש משחקים יש ילדים יפים יש (אני יראה לך פעם תמונות ובכולן: או שאני מאופרת בפורים- אבל זה לא איפור "תמים" של ילדה אלא ממש של אישה! עם אודם אדום-סגול על השפתיים.., עם סרטים יפים, בגדי בלרינה.. ורודים קטנים וחמודים וכמובן- האיפור הזה.. או שאני בלי איפור אבל תמיד באיזה שמלה ) זה לא מחנה ריכוז! זו תמונה פסוטרלית ויפה אז למה קישרתי אותה אלי. ??

סמויה אני מבינה כל כך את התחושה הזו, שמגיעה מעצם הידיעה.. שמישהו נורמלי עומד ומסתכל, מביט ונשאר בשתיקה הנוראית הזו חלק מאותה שתיקה שמלווה אותנו כל כך החיים והתמונה הפסטורלית... גם אותה אני מבינה איזה יופי שאת במקום כל כך אחר סמויה זה נפלא זה מדהים יש לך היום משפחה, בעל וילדים, בית שלם...משפחה שלמה שהיא שלך אף אחד שעומד מנגד ומביט ברע שנעשה לך ושותק שתיקה רועמת אף אחד אני כל כך שמחה ומאושרת בשבילך, לדעת שהיום את במקום שאין אפילו סיכוי להשוואות אותו לעבר המזוויע בו התנהלה שתיקה אינסופית מצד כל האנשים...

השתיקה המסתורית שהתנהלה סביב הכל.. סבתא שלי וסבא שלי היקרים לא ידעו על המתרחש! שלוש וחצי שנותיי הראשונות בערך כמעט ארבע גדלתי בבית סבא וסבתא בית מלא אור ושמחה ישנם זכרונות תמונות חלקי תמונות של אושר של כיף לא הייתה אלימות משום סוג!!! להיפך, אני הייתי ה- "נסיכה" מפונקת עתירת תשומת לב הייתי הכי קטנה, כולם היו יחסית כבר גדולים פרט ל..בת הזקונים הכי קטנה שהייתה אז בת חמש ואני כמובן גנבתי לה את ההצגה.. מה גם שמספרים הייתי ילדה קטנה שמסובבת את כולם על האצבע הקטנה.. בבית ובשכונה.. ויומחד זה נקטע. כל הזוועה התחילה ברגע שאחי נולד מחוץ לנישואין אחריי שהוריי התגרשו! אז, עברנו לדירה משלנו לחיות רק עם אמא.. אמא שהייתה (בואי נגיד זקוקה לטיפול!) כי לסבתא כבר לא היה מקום להכיל אם עם שני ילדים (כל עוד זה היה רק אני אז סבתא לקחה אחריות עליי וגידלה אותי כבת לכל דבר!) ואמא הייתה הולכת לעבוד..בשקט. ברגע שעברנו מהמקום השפוי , מלא החכמה מבית סבי וסבתי התחילו כל צרותיי. סבתא ידעה שאמא עצבנית אבל לא יודעת אם תיארה לעצמה את הטירוף. ואחות של אמא שראתה ושתקה לא יודעת מה היה מניע אותה אלינו כביכול לעזור ואז לצפות בהצגה היומית ולשתוק היום אותה דודה היא אישה נורמטיבית לכל דבר התקדמה הלאה בחייה והאמת? גמני. זה הניצחון שלי.. לכן ציפור יקרה, את עדיין צעירה מאוד החיים עוד לפנייך וגם את, תראי יומאחד איך הגלגל מסתובב לו. חכי בסבלנות החיים הם דבר מופלא! לא יודעת למה, גמני רואה אותך יומחד במקום טוב ומואר אני, שהייתי בחושך מוקפת בחומות של ייאוש אני שראיתי את מי שהציץ מעבר לגדר וראה את הזוועות ושתק אז, אומרת לך אני זאת בביטחון מוחלט שהכל יהיה מאחורייך ואת תבני לעצמך את חייך כפי שדמיינת ורצית לעצמך תהיי חזקה, ציפור ושוב, זה נשמע נדוש אני אמרתי לך את כבר אבל אני יגיד את זה שוב- איאל זילבר-מסך עשן "אנחנו במסך עשן מנותקים מסדר וזמן ואת הגעת עד הנה דרך ארוכה נסירה דאגה, נסירה מועקה אנחנו במסך עשן מתנדנדים מפה לשם ואפילו שאני עיוור בחשכה אני הולך לי בדרכי בבטחה" תבטחי בעצמך ותחשבי שכמה שהוא לא ניסה ל... הוא לא הצליח! *נבלה* הלוואי שהוא .............. כבר!!!!!

נראה לי שהסיבה יכולה להיות שאת הרגשת שזו השואה הפרטית שלך את אומרת "זה לא מחנה ריכוז " אולי בהרגשה שלך זה כן היה ??? בגלל זה בחרת לברוח לדמיון ומשם לצייר תמונות פסטורליות אל תשכחי שהיית ילדה וכילדה הדמיון לקח אותך לכל מיני מחוזות אולי דווקא הדמיון שלך המחיז בצורה הכי נכונה את התחושות הפנמיות שלך מי יודע ? ובקשר לבת דודתך -שטיפלה בכם גם אם אימך לא הרביצה לה זה עדיין לא אומר שלא פחדה ממנה אפילו ברמה שהיא תשקר ולא תסתכן בקבלת מכות כמוכם ש "הייתם כבר רגילים לזה " אי אפשר לדעת אם דווקא במקרה הספציפי הזה -היא לא היתה חוטפת פחד עושה לאנשים זוועות בנשמה מי כמוך יודעת , נכון ? חטולית

זה רק מראה כמה אימי שלטה על העניינים ביד רמה ולא היה מי שיוכל לצאת נגדה! ואפילו היה מי שהצדיק את המעשים שלה! בתרוצים שהיא עובדת קשה, מפרנסת וכל מיני.. איזה אישה!! אומרות החברות.. ויש לה גם כמה וכמה חברות טובות פרט למלא אחיות.. נעים להכיר: אימי היא אחת הנשים הפופולריות והאהובות בעיר חצי עיר חברות שלה לכל מקום שהיא הולכת אנשים מתאהבים בה הולכים שבי אחריה ללא קשר למראה החיצוני שלה שהוא מראה פשוט למדיי..נטול יופי היא תמיד המקובלת, במרכז העניינים וסוחפת אחריה אנשים בניגוד אליי היא אישה חברותית מאוד היא עד היום לא מבינה איך אני חיה בלי חברות ולמה אין לי חברות. היא לא מבינה אותי ואני אותה. עם האחיות מנישואין שניים היא אמא אחרת לגמריי! איתן היא זכתה לפתוח פרק ב' בחיים זרקה מאחוריה את כל השאר כפסולת מיותרת והמשיכה הלאה..בחייה כאילו כלום לא קרה. היום, היא לעולם לא תודה שכל זה היה "מכחישי שואה" אנחנו העדות היחידה שנותרה לכל הטירוף שהיה. אנחנו הקירות ודודה שלי- שגם המשיכה הלאה לא מדברים על מה שהיה. ולא, היא לא מתחרטת על מעשיה!!!! זה שלפעמים היא "בוכה" זה לבדוק איתנו דופק מה אנחנו זוכרים ואם אנחנו באים נגדה בטענות. ממציאה לעצמה "חרדות".. חחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח ממש, זה בנאדם עם.. אני רואה בנאדם עם ביטחון עצמי הכי גבוה שיש! ולא מזוייף! מרגישים שיש חולשה לבנאדם.. הלו..אני כבר לא ילדה מוצצת אצבע.. אי אפשר לסובב אותי כבעבר.. שהיא רואה "שהשטח נקי" אז היא ממשיכה הלאה בסבבה והיא לא שמה על אף אחד! וכן..יש לה יכולת לסובב את הסביבה... וזה בלשון המעטה. ואני לא מגזימה.

קראתי את כל השרשורים האחרונים שלך את כל הזיכרונות הקשים וכמה מדויקות היו הפנטזיות שלך בתור ילדה כי באמת זאת הייתה השואה הפרטית שלך סוג של מחנה ריכוז אישי שלך ושל אחייך תגידי, ומה היחסים שלך עם אותה דודה היום? יש לך אולי אפשרות לשאול אותה מה היא הרגישה אז מול כל הזוועות שראתה? ולמה שתקה? לא מהמקום של לבוא ולהאשים אותה אלא מהמקום של לנסות להבין אותה ואת הסיטואציה שהייתה יכול להיות שהתשובות שלה יעזרו לך להבין.... זה נראה לי הרבה יותר יעיל מאשר לנסות ולנחש.... כאשר אפשר פשוט לבוא ולשאול.... וקראתי גם על הנביחות :))) חחחחחחח מקסימה שכמותך איזה כיף לילדים שיש להם אמא כמוך! אין לי ספק שהילדים נהנו מכל רגע ורגע איתך באותו יום וגם בימים אחרים ואני כל כך שמחה שאת מרגישה מספיק בטחון כאן ושאת מצליחה מספיק לסמוך כדי לבוא ולשתף גם בדברים הקשים והכואבים וגם בדברים הטובים השמחים שקוראים לך זה לא מובן מאליו.... וזה מאוד משמעותי! גם עבורך וגם עבור כולנו כאן! שיהיה לך יום טוב ומואר שחף

תודה על כל המילים החמות, המעודדות. אני תמיד קוראת אותך בצמא.. (: לגביי דודה שלי.. אני..לא הולכת לשאול אותה כלום אין ביננו יותר קשר מאז שסיפרתי במשפחה.. ראיתי אותה במ. העיר (שאני לא גרה בה יותר)עם הבת שלה היא עשתה את עצמה כאילו לא רואה אותי ושקראתי לה אז היא לא באה בהתלהבות והייתה מתה ללכת.. מה לעשות.. אני לא באה אליה בהאשמות לא היא זו פגעה בי!! לא היא האשמה.. פשוט נזכרתי בה עומדת מהצד מסתכלת ובוהה ותהיתי מה עבר לה בראש באותם רגעים ולמה היא לא הלכה להלשין.. וסיבותיה..עימה.. וכן..כיום אני מרגישה כאן יותר ביטחון ואני מרשה לעצמי להיחשף יותר ולשתף גם דברים קשים מאוד תודה שאתן מקשיבות.. זה לא מובן מאליו בעיניי ושאני יצליח פעם לבכות אז זה יקרה איתכן בוודאי כי מי מכן בעולם, יותר מתאימות מלהכיל אותי בדמעותיי? (: תודה על מילותייך החמות לי כאם.. צחוק צחוק.. לפעמים שחפונת זה בכלל לא קל וגם מסובך.. שכחת שביליתי ביליתי זמן לא מבוטל בטיפולים פסיכולוגיים במכון להתפתחות הילד?? שבסוף טיפלו בי? לא פשוט.. אבל הם עזרו לי המון לחיים. ו..הנה השבוע קיבלנו בשורה משמחת הילד התקבל לביהס למדעים! עבר את המבחנים.. כ"כ מרגש. אותו ילד שהיה בטיפולים שבעצם הביא אותי לטיפולים.. לא פשוט.. בכלל לא.. אז שתהיה לך גם שבת נפלאה ומוארת שחפונת יקרה.. ו..תודה שאת מכילה אותי גם בגרסה הנובחת.. סתם בצחוק... (:---------------> סמויה