דליה רביקוביץ ז"ל

דיון מתוך פורום  נפגעי/ות תקיפה מינית - תמיכה

21/08/2005 | 23:01 | מאת: ליאור

סוף הנפילה אם אדם נופל ממטוס באמצע הלילה רק אלוהים לבדו יכול להרים אותו, אלוהים מופיע אצלו באמצע הלילה, ונוגע באיש, ומפיג את ייסוריו אלוהים אינו מוחה את דמו, כי הדם איננו הנפש. אלוהים איננו מפנק את איבריו, כי האיש איננו בשר. אלוהים גוחן מעליו, מרים את ראשו ומביט בו. בעיני אלוהים האיש הוא ילד קטן, הוא קם בכבדות על ארבע, ורוצה ללכת. ואז הוא מרגיש שיש לו כנפיים, כנפיים לעוף, כנפיים לעוף. אם אדם נופל ממטוס באמצע הלילה, רק אלוהים לבדו יכול להרים אותו. אלוהים מופיע אצלו באמצע הלילה, ונוגע באיש, ומפיג את ייסוריו. עדיין האיש מבולבל, ואינו יודע, שנעים יותר לרחף מאשר לזחול. אלוהים מבקש ללא הרף ללטף את ראשי, אבל הוא מתמהמה, הוא אינו רוצה להבהיל את האיש, באותות של אהבה. אם אדם נופל ממטוס באמצע הלילה, רק אלוהים מכיר את סוף הנפילה. הערב שמה כניראה קץ לחייה משוררת רגישה ואהובה עליי במיוחד. מבין כל שיריה, זהו השיר הנוגע לי בנימי הכאב, יחד עם בובה ממוכנת. מזכיר לי את הרגישות הרבה שלי... ענייה העצובות של האשה הרגישה הזאת, מלווים אותי עכשיו. ואולי אני כואבת גם את עיני העצובות.

21/08/2005 | 23:50 | מאת: כתם

משוררת גדולה שהשאירה חותם בשירה הישראלית אני מאוד אוהבת את השיר שלה גאווה גם סלעים נשברים אפילו סלעים נשברים אני אומרת לך ולא מחמת זקנה. שנים רבות הם שוכבים על גבם בחום בקור, שנים כה רבות, כמעט נוצר רושם של שלווה. אין הם זזים ממקומם וכך נסתרים הבקיעים. מעין גאווה. שנים רבות עוברות עליהם בציפייה. מי שעתיד לשבח אותם עדיין לא בא. ואז האזוב משגשג, האצות נרגשות, והים מגיח וחוזר, ודומה הם ללא תנועה. עד שיבוא כלב ים קטן להתחכך על הסלעים יבוא וילך. ופתאום האבן פצועה. אמרתי לך, כשסלעים נשברים זה קורה בהפתעה. ומה גם אנשים. יהי זכרה ברוך

22/08/2005 | 00:49 | מאת: שדה ניר

כמה סימבולי כי בתהליך "ההתנתקות"-בקריעה של רבבות משפחות מכור מחצבתם.... דליה רביקוביץ מתנתקת מן העולם הזה מלא הכאוס- המוקצה מחמת מיאוס וחוזרת לכור מחצבתה- העולם הבא היא כרתה לעצמה קבר אך בד בבד הותירה את חותמה בעולם התוהו ובוהו........ במכרה של פניני לשון נדירות ואדירות. דליה: יהי זכרך ברוך! ותהא נשמתך צרורה בצרור החיים!

22/08/2005 | 07:24 | מאת:

חושבת על כל השירים שיכלה עוד לכתוב... אהבתי את השיר שכתבה על עדו בנה הפעוט... פחות אהבתי את השירים הפוליטים שכתבה בהיותה אשת שמאל מובהקת ודעתנית. נראה לי שכשיוצר מתחיל להיות פוליטי הוא מפספס משהו אבל כאשת אידאלים אני מניחה שהיה לה צורך לבטא גם את החלק הזה בהוויה שלה. http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3131106,00.html סקרנית לגבי ילדותה כתוב שהיתה ילדת חוץ בקיבוץ שזו חוויה נוראה מלכתחילה... אולם מאיזו משפחה באה? מדוע נשלחה לקיבוץ? מישהי יודעת?

22/08/2005 | 13:29 | מאת: ליאור

היי אופיר, בכתובת שפירסמת למעלה, מופיע סיפור שכתבה, בשם קיצור תולדות מיכל. לפי דעתי פואמה נפלאה אוטוביורפית שלה המספרת את סיפור חיי אמה, חלק מהזמן דרך עיניה שלה. כשהייתה בת שש. אין ספק שהתייסרה רבות בחייה.... חבל..... מומלץ לקרוא.

22/08/2005 | 18:07 | מאת: דמעה

הנסיכה \ דליה רביקוביץ' שנים היא הסתתרה בחיק המשפחה ואת יופיה שמרה לא לי ולא לך בדשא הרחב, בשמש הזהב היתה כמו גרגיר של חשכה בחורף עננים הביאו לה שמחה ורק עם בוא הקור היתה פתאום בוכה בדשא הנובל, מול פרח שקמל מותה נשקף לה מן החשכה ושוב חזר אביב עם שפע הפריחה ורדים ונרקיסים השיבו את רוחה באור המלבלב בזוהר הצורב האור הטוב השיב לה את רוחה ואז הקיץ בא עם שיבולי קמה ותכלת הגלים הסעירה את גמה בלהט השרב, בדשא הרחב היתה כמתעלפת בחמה ואיש אינו מכיר את עומק בדידותה ברוח השואגת, ברוח השקטה בדשא הרחב, בשמש הזהב תמיד היא מחפשת את מותה

22/08/2005 | 21:18 | מאת:

היו הרבה רמזים מוקדמים למשאלת המוות שלה הדיאלוג הזה בין היפה לטרגי ההבדל בין מה שרואים כלפי חוץ ומה שמכרסם מבפנים. מעניין אותי לדעת האם טופלה על ידי פסיכאטר< או פסיכולוג< האם קיבלה טיפול תרופתי אנטי דכאוני? כמו כן כמות האנשים שאהבה אותה היתה גדולה איך כל האהבה הזו לא חדרה והגיעה אליה לנשמה? ומי שיוצרת ועושה מתוך עצמה איך זה שהיא נשארת בריקנותה?< אכן תעלומה.