זכרון
דיון מתוך פורום נפגעי/ות תקיפה מינית - תמיכה
זוכרת שהייתי מאושפזת כמה ימים לא ממש מצליחה לזכור הרבה ניסיתי להתאבד, לקחתי המון כדורים והגעתי לבת"ח, הוציאו לי את כולם ואז החלטתי להגיע לשם, לשלוותה הייתי רק במיון כמה ימים והיה בחור אחד, לא היה ממש ברור מה איתו לא זוכרת בדיוק הכל לא ממש מצליחה לזכור רק שהוא נישק אותי רק זה ושאני הסכמתי והיה לי נורא עצוב בגלל הנשיקה פתאום העצב הזה תקף אותי הנשיקה הזו והאומללות שלו ואולי זה שהוא רע את האומללות שלי אולי מין זה דבר כל כך קשה לפעמים שמתבטא לפעמים בצורה כ"כ קשה וכ"כ לא ברורה ולפעמים מעוותת ולפעמים דוחה ומגעילה ולפעמים פשוט בלי מילים ועם המון שגעון
שלום לך איה -ברוכה הבאה זכרונות קשים רגשות לא ברורים תחושות קשות איפה את היום ? מה את עושה ביומיום ? מה גרם לזכרון הקשה הזה לעלות ? אייך אפשר לעזור לך ליל מנוחה חטולית
הזיכרונות המאורפלים החלקיים לא פעם הרבה יותר קשים מהזכרונות הברורים והחדים כי יש משהו שחסר, שלא מובן לא ברור עד הסוף יש רצון לדעת את התמונה השלמה אבל אין מאין לקחת אותה.... גם אני פעם מצאתי את עצמי בסיטואציה מאוד דומה לחלק הראשון של הזיכרון שתיארת רק שלא הסכמתי להתאשפז לאחר מכן ולא היה שום בחור ועדיין הזיכרון המאורפל והחלקי הזה של מה שהיה אחרי שבלעתי את הכדורים הכאיב לי שנים רבות עצם הניסיון האובדני היה קשה להתמודדות בהמשך הדרך על אחת כמה וכמה החוויה קשה כשיש לזה המשך של אשפוז וכל מה שאת זוכרת משם.... היית רוצה לשתף אותנו מה הביא אותך למקום של הכאב הבלתי נסבל הזה שהוביל לניסיון לסיים את חייך? רק אם זה מתאים לך כמובן.... שחף
רוצה להשתתף בשרשור הזה כי פתאום נזכרתי גם בשלי..(כמעט..רציתי זה לא היה רחוק) ושנים על גבי שנהים חשתי אשמה ובושה על מה שרציתי לעשות והרגשתי דפוקה. ובכן זה היה בצבא. בסיס סגור יוצאים פעם ב.. אבל חברים כמו משפחה. התיידדתי עמוקות עם חברה לחדר האמת היא הייתה לי כמו אמא היא הייתה בוגרת כזאת ואני ילדונת כזאת והיינו בריב תמידי עם החברות שבחדר ליד.. וחוויות וצחוקים והוואי ונסיעות משוגעות לאילת (חייתי אז רחוק מהפגיעה) אבל בכז עשיתי קרחת! והייתי מתנהגת כמו בן! ובכלל לא נשית אני חושבת שמרוב שהייתי רזה גם חזה לא היה לי עדיין. וגם אפחד לא נמשך אליי ומעניין שאותה חברה שהייתה אז נשית מאוד וגם היה לה חבר.. אהבה אותי והתחברה אליי ו..הייתה משכנעת אותי לגדל את השיער והיא הייתה מאפרת אותי וכל מיני ובזכותה יומחד הארכתי את השיער.. והייתה צוחקת עליי שאני שטוחה ולא נורא "את עדיין מתבגרת" ולה כבר היה הכל כמובן.. רק אני לא סיימתי להתפתח.. בניגוד לכל האחרות.. לא משנה, באחד החדרים של הבנים היה פאב עם מגברים ודיסקים ותקליטים וביום שישי זה היה המועדון שלנו. ושם היינו מבלים.. ומכאן זה טריגר!! ו..היינו גם שותי וודקה לימון הכי זול שיש שהיו מביאים החיילים וגם יין פטישים. עכשיו אני לא יודעת לשתות לא יודעת מזה אלכוהול אז בפעם הראשונה שהזמינו אותי "לפאב" שתיתי תוודקה כמו מים וכמובן שתוך זמן קצר.. זה היה עד אובדן הכרה! ידיד הרים אותי אותי לחדר מעולפת ואח"כ שמעתי את החברה שלא הייתה בבילוי כי הדברים הללו לא היו מדברים אליה צורחת עליהם למה הם נתנו לי לשתות!! והאירוע הזה נשאר ביננו. מפה לשם התחלתי לשתות איתם בימי שיש על בסיס קבוע וגם עוזרת להביא שתייה ומיום ליום נהיה לי רע מצבי הנפשי הידרדר עד לכדי מחשבה שאני זקנה וכל זה ויום אחד אותו בילוי שוב שתיתי ים אבל הפעם זה היה שונה. זה הגיע לנק'.. טוב הייתי שתויה אבל בכיתי ואיימתי עליהם ש.הלילה ושנמאס לי לחיות ועוד דברים קשים (לא במודעות!) *אני לא יחזור עליהם* בושות עולם! ואז ידיד לקח אותי לחדר שלי וחייל אחר "והחרים" לי את הנשק איזה חמוד הידיד הוא כל כך החזיק לי את היד! עד שנרדמתי. לעילפון. למחרת, נזכרתי בכל מה שקרה ומאוד התביישתי בעצמי בדברים המופרעים שסמויה עושה איך הגעתי לשפל כזה?!? תת-רמה. מסתכלת מתחת למיטה וראה שה.. שלי חסר ואז החייל שהחרים דיבר איתי והבטחתי לו שהכל סתם היה והוא גם האמין לי ולא הלשין עליי למפקד וככה זה נשאר ביננו. האירוע הזה גם נשאר ביננו בין החברים. אפחד מהם לא הלשין עליי וגם כנראה שהייתי ... שיכורה אז זה העביר את זה.
מוזמנת להיות חלק מהפורום לחלוק ולשתף בקצב שלך אני לא רואה שכתבת שוב... ומקווה שאכן תחזרי ותכתבי כאן תרגישי בנוח ופחות לבד! לגבי הזכרון הקשה זכרון שמעורר רגשות קשים עם חוסר נוחות מול מה שקרה אני מקווה שהיום את במקום אחר מקבלת עזרה מטופלת ולא לבד שוב מקווה לשמוע ממך אידה
