ניסיתי
דיון מתוך פורום נפגעי/ות תקיפה מינית - תמיכה
מאז הבוקר ניסיתי . פעם אחר פעם ולא יכולתי, מניחה שבאבי הרב רק מלקרוא שורות ראשונות בעדותך אומר והרבה. לכל הבנות כאן בפורום לכולכן יחד ולכל אחת מכן לחוד תודה על ? המילים החמות הרצון להיות ולחלוק יחד עימי בכאב הענקי הזה שאני מתקשה לעכלו להבינו לפרשו (עדיין) הרצון לגעת פיזית/וירטואלית לחבק למרות שאינני יכולה לקבל ולהשיב לפורום אני נכנסת מידי יום ומספר פעמים ביום קוראת בעיניין וכאב את ההודעות ולא פחות בעיניין את התשובות המדהימות שלכן יודעת שלכל אחת מאיתנו המטען האישי האיום והנורא שלה לעיתים מקנאה נואשות ביכולת שלכם לשתף ולספר את העובר עלכים בעוד שלי זה כל - כך קשה. אינני יודעת מה לעשות איך לעשות מתי לעשות ועם מי מותר לשתף? ואת מי ? ולמה זה לא נגמר הפלאשים הארורים האלה שקורעים את נפשי ו..... הכל נשאר בפנים כי אסור לספר כי אסור לשתף כי אסור להרגיש שו דבר מת לי בפנים כל כך רוצה שיבקו כל כך רוצה לחבק כל כך רוצה להרגיש מכל רגש שהוא והכל בפנים שותק לי כל כך רוצה ש....... למות נראה כאופציה ליללה
הכוונה לציפור נפשי עלול להיות טריגר ולכולכן תודה
אני מבינה את ה - האיום שמתחולל לך בפנים. ועם זאת, את משתוקקת למגע לחיבוק לאהבה וזה טבעי כל-כך! למרות שקשה לך לקבל וגם שאת אומת שאת לא מרגישה כלום אני שולחת לך חיבוק ((((((((((((((((((((((מרום)))))))))))))))))))))))))))) סמויה
לא רק שלא אסור לשתף אלא חשוב והכרחי לשתף את מי? את האנשים הקרובים אלייך אולי אמא אולי חברה קרובה אם את נמצאת בטיפול (וזה חשוב להיות בטיפול) אז את המטפלת וגם אותנו כאן בפורום לאט לאט בקצב שלך אל תישארי לבד עם כל מה שעובר עלייך זה רק מקשה עוד יותר על ההתמודדות
הזכרונות שעולים הפלשיים שמצפים הכל יחדכל כך קשה כל כך מפחיד ולפעמים אין ברירה הפחד מהפחד הוא יותר קשה צריך להסתכל לפחד בעניים זה קשה וכואב וזה קיים! לפעמים עדיף לדעת ממה כל כך מפחדים?! ולשתף לאט לאט על מי שאת סומכת מאמינה לנסות לשחרר... איתך אידה
