לפעמים....
דיון מתוך פורום נפגעי/ות תקיפה מינית - תמיכה
לפעמים הכל נראה בסדר ולפעמים הכל כל כך כואב ככה פתאום בלי הודעה מוקדמת ואז מרגישה כל כך לבד עזובה ובודדה תלושה ונעלמת אי שם בתוך הכאב, בתוך עצמי ילדה קטנה שהולכת לאיבוד בתוך היער בתוך המבוך האינסופי וזקוקה למילים שיחברו אותי בחזרה לאנושות שיאפשרו להרגיש עטופה, אהובה ומוגנת זקוקה למילים שלכן.... שחף
יכולות להזכיר לך שיש מישהו מעבר לך שומע את המילים שלך ויודע שאת כאן בעולם לא לבד. מילים כמו איזו חליפה שתופרים אותה אצל חייט והן כאלה מתכווננות בדיוק אליך מתאימות בדיוק למידה שלך. אז קודם כל מודה לך על המילים שלך שהוציאי אותי קצת מהבידוד הזה שם למטה ובאו בזמן. ותמיד נדמה לי שלמילים שלי אין שום כוח כי אני חסרת כוח אז אני מתנצלת מראש על מילים שאולי יהיו לך מיותרות או לא מספיק מדויקות, אז אני שולחת לך מילים כאלה שאפשר יהיה למתוח אותן או לכווץ אותן עד שיתאימו בול לפיגורה הנפשית שלך. שלך מיתר
איך את יכולה להגיד שלמילים שלך אין כוח?! המילים שלך כל כך חשובות ויקרות! בדיוק כמו שאת עצמך - חשובה ויקרה!!! המילים שלך עוטפות ומלטפות ומגנות ולא רק כמילים בפני עצמן אלא כמילים שבאו ממך! עוד לא הספקתי להגיב לך למה שכתבת היום בעץ שלך... אבל קראתי ומבטיחה לך להגיב בהמשך אולי יותר מאוחר, בערב כי עכשיו חייבת לכתוב משהו שקשור ללימודים ואם אני לא אתחיל עכשיו אני כבר לא אתחיל לעולם... אבל חשוב לי שתדעי שני חושבת עלייך ועל הדברים שכתבת ובעיניי יש בהם המון עוצמה ואמת פנימית! שחף
לפעמים הכל נראה בסדר, איכשהו בסדר.. ואז בלי שום התראה חוזרת תחושת הבדידות, התלישות ושהיער נראה כה גדול, ושאת ילדה בסה"כ קטנה שלא מוצאת את דרכה חזרה הביתה...מבוך אינסופי שמנקודת המבט שלך, הכאובה והעזובה, נראה כאילו אין באמת פתח יציאה, או לפחות איזשהו מסלול עבורך.. אבל שחף, שחף יקרה!! ברור שיש מסלול עבורך..וברור שיש קרקע,והיא שלך..ומגיע לך ללכת בה.. את מביאה לפורום כל כך הרבה מעצמך, מההחלמה, מהכוחות, מהתקווה, לקום על הרגליים למרות הקושי ולהמשיך לתפקד, ליצור ולעשות.. הביטי בעצמך וראי את אותה אחת שאני מדברת עליה, בבקשה שחף..נסי, להסתכל על עצמך ולראות אותה, זו שקמה כל יום בבוקר כל כך מוקדם, הולכת ללימודים, עובדת, מתעייפת, מותשת, אך חוזרת חזרה אלינו וכותבת ומגיבה ונותנת ומשתפת מכל הכוחות שלך, והאור שלך.. שחף.. האם את באמת לא רואה את זה? וכמה נוכחותך בפורום כה חשובה וחיונית לנו? וכמה את בעצמך חשובה חיונית ויקרה לנו? לקבל את הלבד, לא לכעוס עליו לאפשר לו אני יודעת על עצמי ששנים לא נתתי לעצמי, להרגיש לבד הייתי הכי עזובה, הכי לבד, תלושה ונעלמת, ובעיקר-הכי ילדה ולא נתתי לעצמי, ובעיקר-להיות ילדה. אז איך אוכל לחבר אותך חזרה לאנושות? אולי להביט בך ולראות את כל החלקים המדהימים שיש בך את ההצלחה שאת צוברת ההצלחה האישית שחף..זו שמקדמת אותך, לא תוקעת אותך זו שמצליחה להתממש במציאות אך ורק בזכות הכוחות שלך והקסם שלך ש ח ף ?? את לא רואה אותם? אני שולחת לך חיבוק אמיתי, מהלב שלי ישר ללב שלך.. שיזכיר לך את מי אני רואה, כדי שתוכלי לראות אותה גם.. ואת הילדה הקטנה תאספי חזרה לחיקך, תזכירי לה שאת איתה, תזכירי לה שהיא לא באמת לבד, שאת נמצאת איתה, הבוגרת והגדולה, ושלא תשאירי אותה לבד..כי קודם כל יש לך את עצמך.. ובנוגע אלייך-הגדולה, אני יכולה להגיד לך שאנחנו כאן בפורום לא נשאיר אותך לבד, ובנימה יותר אישית-אני לא אשאיר אותך לבד, כך שלך-הגדולה כבר יש עוגן, ועכשיו הי את העוגן לעצמך-הקטנה. שלך, ציפור
תודה לך על מילותייך הנוגעות ללב ריגשת אותי - באמת! אני אף פעם לא מצליחה להאמין בעצמי עד הסוף וכל מילת חיזוק עוזרת לי להאמין קצת יותר... תודה לך על מי שאת! תודה שאת כאן! שחף
(הלכתי להכין אוכל לגברברים הקטנים שלי שחזרו מהים.. לאמא לא התחשק לצאת..) בא לי להיות כאן איתכן..לידכן.. שחפונת יקרה, איזה תיאור נוגה ונוגע ללב.. אני ממש יכולה לראות מכאן את הילדה הקטנה את שחף הקטנה שהולכת ביער לבדה.. בתוך מבוך אינסופי של הכאב כל כך עזובה כל כך לבדה איך פתאום את חוזרת לשם.. מסתכלת לאחור.. וכל-כך נורא מה שאת רואה ובכל זאת, מצליחה למצוא לכל זה מילים כל- כך יפות כל-כך נוגות.. ממש מילים שאפשר לחבר להן מנגינה חרישית שמתארות תמונה קורעת לב בצורה ציורית ונוגעת ללב.. זה מראה איזה נפש מדהימה יש לך את הרוך והעדינות שעדיין בשפע קיימים בך השפיות....צלם האנוש שנשארו.. אבל רק הכאב והעצבות עדיין לא נגמרו... שולחת חיבוק הכי רך ואימהי שבעולם- ((((((((((((((((((((((((((שחפונת))))))))))))))))))))))))))) סמויה עם זאת כל-כך טראגית ועצוב
תודה על החיבוק האימהי תודה על החום והרוך שלך לא התכוונתי להיות עד כדי כך טראגית וקורעת לב :( אולי רק קצת עצובה :)
מקווה שאת כבר יושנת בשעות האלה ,אני-לילה לבן עוזי חיטמן -לפעמים לפעמים אני עצוב ולפעמים - שמח. לפעמים אני זוכר ולפעמים - שוכח. לפעמים אני שבע לפעמים - רעב, לפעמים אני כועס ולפעמים - אוהב. אבל אני תמיד נשאר אני תמיד נשאר אני תמיד נשאר אני! לפעמים אני גדול ולפעמים - קטן. לפעמים אני גיבור ולפעמים - פחדן. לפעמים אני ביחד לפעמים - לבד, לפעמים אני באמצע לפעמים - בצד אבל הכי חשוב יפתי שאת תמיד נשארת את תמיד נשארת את תמיד נשארת את איתך תמיד מתוקה ליל מנוחה חטולית
ואהוב עלי מאוד :) תודה חטוליתוש מקווה שעכשיו את ישנה ותוכלי לישון עוד כמה שעות טובות שיהיו לך כוחות להיום מחבקת אני
השיר אומר את הכל בעניי... ויש לנו ימים טובים וקשים יותר יש ימים בהם מרגישים לבד החוכמה היא לדבר לשתף.... לבקש... שולחת לך חיבוק מחזק שתרגישי פחות לבד אידה כולנו זקוקים לחסד נורית גלרון מילים: נתן זך לחן: אילן וירצברג כולנו זקוקים לחסד, כולנו זקוקים למגע. לרכוש חום לא בכסף, לרכוש מתוך מגע. לתת בלי לרצות לקחת ולא מתוך הרגל. כמו שמש שזורחת, כמו צל אשר נופל. בואי ואראה לך מקום שבו עוד אפשר לנשום. כולנו רוצים לתת רק מעטים יודעים איך. צריך ללמוד כעת שהאושר לא מחייך, שמה שניתן אי פעם לא ילקח לעולם. שיש לכל זה טעם, גם כשהטעם תם... בואי ואראה לך מקום שבו עוד מאיר אור יום. כולנו רוצים לאהוב, כולנו רוצים לשמוח. כדי שיהיה לנו טוב, שיהיה לנו כח. כמו שמש שזורחת...
האם לכתוב בפורום נחשב ל"לדבר לשתף.... לבקש..."?
אני מקשיבה לך, ושומעת אותך ואת הילדה הקטנה, את הכאב והפחד.. אם הייתי מוצאת ילדה קטנה ביער מפחיד, הייתי מאמצת אותה בחום אל ליבי, מנסה להרגיע את הפחד הנורא,מושיטה לה את ידי מביאה אותה אל מקום ששם תוכל להרגיש בטוחה להרגיש שהיא לא לבד. הילדה הקטנה מזכירה לך שהיא קיימת שהיא עדין כואבת, שהיא צריכה חום הגנה ואהבה, מילים מנחמות ומחברות. אני מרגישה די עילגת וחסרת יכולת למצוא את המילים המתאימות, מלבד זה שאני מכירה ומבינה את התחושה, ולפחות בזה את לא לבד. נראה לי שהפורום הזה הוא בהחלט מקום בטוח, כאן את מוגנת.
עילגת ? את ? אחרי כל המילים היפות והחמות שלך ? ואת- גם את מרגישה שהפורום הוא מקום בטוח בשבילך ? הלוואי שכן שולחת חיבוק ענק וחם (וירטואלי כמובן ) למקסימה שכמוך חטולית
מילותייך כל כך נוגעות כל כך חמות ומנחמות אף פעם אל תגידי על עצמך שאת עילגת! כי זה פשוט כל כך לא נכון! תודה לך :)
