גבולות, התאפקות, כעס
דיון מתוך פורום נפגעי/ות תקיפה מינית - תמיכה
יש דברים שבהם אני לא בסדר. ולא נעים לי עם זה. קשה להתאפק כשאני רוצה פינוק. לי, לבנות שלי. כולם במשפחה נרתמים כל כך מהר לחנך אותי. עכשיו הפחדים והשאלות וגם רגשי אשמה צפים. אני חושבת שבסוף אצא מזה אבל זה מעייף אותי. אולי את המטפל שלי. פתאום אני לא בטוחה שאני אוהבת את הגבולות. בעצם אני רוצה לשמוע הרבה יותר "מותר" מאשר "אסור" החוויות הטובות עם הבנות מרפאות פצעים שורפים ישנים אבל פתאום מול ערימות דואר, חוב בבנק שהמנהל מתקשר לנזוף בי ואני משקרת שאכניס כסף היום כשבמצב הכי טוב יהיה לי כסף רק בעוד שבוע. מכונת הכביסה משוועת לתיקון, הררי כביסה שלא בטוחה מה לעשות איתם והשיתוק והפחד שהופך אותי לילדה קטנה. נשים שמגיעות הנה ואמרות לי "תקחי עוזרת" כדי שהבית יהיה נקי ומסודר... איך לומר להן שיש לי תקציב אחר וסדרי עדיפויות אחרים משלהן? למה במשפחה שלי תמיד נרתמים לסייע לי בעצות שמסבירות איך אני לא בסדר? לבקש עזרה בא עם תווית מחיר של הרבה רעל. ומידי פעם אני מחליטה בכל זאת לעשות את זה בתנאים שלי... ואיך מרגישים שייכים בכל מקום? אפילו כאן? מה עושים עם פורום שחסום בפני ומישהי כותבת שם תחת ניק של "יד ושם"? נכון שאני לא חייבת ואולי לא צריכה ללכת לשם. אבל אני כבר יודעת ורוצה להגיד שפגועה זה לא רשיון להיות חסרת גבולות. ואולי לעצמי אני גם צריכה להגיד את המשפט הזה? או שאני בעצם מעיזה פחות מדי? לא בטוחה אפילו איך לדעת, איך למדוד את הדברים האלו.
פיה יקרה קמתי הבוקר עייפה עד מוות ולכן לא מוצאת את כל המילים שרוצה להגיד לך אבל רציתי מאוד שתדעי שאני כל כך כל כך מזדהה עם מה שכתבת...כל כל מוכר לי..כל מילה נכונה גם אצלי...את לא לבד... דמעה
כשאת מרגישה מותקפת ואין תמיכה לצד העצות והביקורת את מרגישה כמו ילדה קטנה ומי שעושה אותך ילדה קטנה כל הזמן מזיק לך. ומנגד אם לא תתני להתייחס אליך כאל ילדה קטנה זה לא יקרה. תשמרי על מתינות על קור רוח ועל שליטה עצמית הצד השני ירגיש שאין לו אחיזה בך סביר להניח שאז ינסה להמעיט בערכך בדרכים ישירות יותר ואז תוכלי להתמודד עם זה ישירות.
אני אוהבת להפר גבולות כך מרגישה יותר טוב. תנסו פעם ותרגישו איזה כייף כל מה שכולם עושים תעשו ההפיך לא ללכת בתלם לפי הכללים החברתיים רק מה שאני רוצה ומה שנוח לי. עדיף שיכעסו ובתוכם יבינו.מאשר לראותם קרוב על ידי. ורד
