לבני הבכור שיקר לי כל כך,

עוד מעט ואתה כבר לא איתי ארבע שנים,ואין יום שאתה לא בליבי,שאני לא חושבת עלייך,יום רודף יום,רק התאריך משתנה אבל בשבילי כאילו הזמן קפא ביום הארור ההוא שדרכיינו נפרדו בצורה קרה ואכזרית.כל רגע איתך אני רוצה להקפיא,התמונות שבאלבום שלב שלב בהתפתחות שלך ואז דפים ריקים מהרגע שנעלמת מחיי בלי להשאיר עקבות או סימן לחפש אותך,ברגע אחד עולמך ועולמי התהפכו,מתי הספקתי בכלל להיות אמא שלך החודשים רצו במהירות מסחררת ואז ביום אחד נקטע החיוך, האושר,תחושת המלאות תחושת הגאווה להיות אמא שלך,לעקוב אחרי כל צעד שלך,כל מילמול,חיוך,התפתחות כל יום היה להכיר אותך יותר ויותר,הייתי אוהבת לראות אייך אתה ישן רגוע שליו ידים מונפות למעלה כאילו אומר השטח שלי,צמוד אל דופן המיטה ממתיק חלום עם הציורים של המגן ראש,עוד שהיית בן כמה שבועות היית חידה בעייני הלכת לישון על הגב לאורך שהייתי קמה בבוקר שהיית קורא לי הייתי מוצאת אותך לרוחב אייך בדיוק הצלחת להסתובב רגלים קטנות שבועטות בשלבים של המיטה וככה הסתובבת כמו סביבון,שאני נזכרת בכל הרגעים האלה שאי אפשר לקחת אותם עולה לי חיוך וגעגוע וכאב,הרגע הראשון שאחזתי אותך לא מאמינה שאתה נמצא,לא האמנתי שהחלום התגשם גור אדם עם מוצץ יותר גדול ממך מסתכל אליי בעינים בוחנות כאילו מבין אני לא אשכח את המבט הזה,המבט המתבונן הסקרן החקרן שתמיד היה לך כל יום למדתי להכיר אותך, מה אתה אוהב,למדתי להקשיב לך,ידעתי אם אתה רעב,עייף למדתי לזהות את סוגי הבכי,למדתי להבין את השפה שלך,ההתרגשות שהתחלת להרים את הראש,שלמדת לשבת,להוציא קולות,לצרוח, ולצחוק,שלמדת לזהות את אמא,השן הראשונה הטעימות הראשונות של גיל חצי שנה, עברנו כברת דרך ביחד, אתה למדת להיות תינוק,ואני למדתי להיות אמא,הייתי אוהבת הרבה לקחת אותך במינשא להרגיש אותך לחבק אליי חזק,רק שם היית נרגע והיית נרדם הרגעים שלנו ביחד,המתיקות,השובבות,החיוך עם שתי שינים,הרגע לפני השינה אחרי אמבטיה שנינו בכיסא נדנדה ואתה אוכל מהבקבוק עד שאתה נרדם אוחז בשרשרת שלי רגעים שאי אפשר למחוק אותם,אי אפשר לשכוח אותם,הפרידו בינינו פיזית,אבל הלב שלי חצוי לשניים,שברו אותו לחצי, רציתי לחפש אותך אבל לא הצלחתי, מרגע שלקחו אותך ממני, לא ראיתי אותך יותר רוצה לחבק אותך שוב,רוצה לראות אותך שוב,אבל אתה רחוק ילד שלי,אין לי אפילו קצה של חוט להגיע אלייך, מנסה לדמיין אותך עכשיו בגיל ארבע,כבר לא תינוק,בטח מדבר,שובב,חכם,חייכן, רוצה להאמין שאתה מאושר,שאוהבים אותך,שמגינים עלייך,שאתה ילד אהוב ורצוי רוצה לקוות שפעם נפגש עוד פעם שתפתח אולי את התיק אימוץ,אני כל כך רוצה להגיד לך שאף פעם לא ויתרתי עלייך,שעשיתי הכל להחזיר אותך,שאף פעם לא שכחתי אותך ולא אשכח הרגעים שלנו ביחד חרוטים לי חזק בזיכרון,ולכן זה כל כך כואב לי,כי זה כל כך חי בפנים ככל שאני נזכרת אני יותר מתגעגעת אלייך,אני מרגישה את החלל שהשארת, כל שנה זה יותר קשה,כל שנה זה יותר מדמם,אתה חסר לי מאוד מאוד,הפתאומיות שיצאת מהחיים שלי,בלי להבין ,לעכל,ברגע אחד הכל מתרסק,אתה תמיד תהיה חלק ממני,החצי של הלב השבור שאולי פעם יתחבר שוב שניפגש מי יודע, אתה הבן הבכור שלי, הבן שהפך אותי להיות אמא שלך,אני תמיד אהיה שם ואחכה לך, תמיד אלווה את צעדייך מרחוק,אזכור את התאריך שנכנסת לחיי,התאריך שיצאת בסערה מחיי ותאריך הולדתך, תאריכים שחיברו אותך איתי. הלוואי ויכולתי להקפיא את הרגע או להחזיר את הזמן להתחלה לרגע שהחזקתי אותך בזרועותיי פעם ראשונה הרגע המאושר בחיי,הרגע שהפכנו למשפחה.

לא לחינם נאמר שאובדן של ילד, אין גדול וכואב ממנו... לראות אותו מתפתח וצומח לנגד ענייך, לכאוב כשהוא חולה וכואב לו..... לשמוח מכל הלב על כל הישג קטן שלו..... ועכשיו נשארת עם חלל עמוק בנשמתך..... כאב שהוא ללא גבולות............ מאחלת לך מכל הלב שיגיע היום בו תחבקי ילד משלך (ביולוגי או לא זה בכלל לא חשוב). ליאור

החלל שנשאר שום דבר לא יצליח למלא אותו,הבור שנפער בפנים לא יכול להתכסות יותר,ונכון לכאב הזה אין גבולות אין מזור,וילד שני נראה רחוק כל כך ,כל כך לא מציאותי בשבילי

את עדיין רואה בו בן לא איבדת תקווה ומשחזרת כל רגע טוב שהיה. לצד הכאב יש גם תקווה ששומרת עלייך. מאחלת לך הקלה ולבן הקטן שיהיו לו חיים הכי טובים מלאים ושיהיה אהוב ונאהב על ידי כל רואיו.

תמיד הוא יהיה הבן הבכור שלי,ומה שמחזיק אותי לא לפגוע בעצמי זה המחשבה או התקווה שפעם עוד נפגש ואני אספר לו הכל,אני אספר לו שרגע אחד לא ויתרתי עליו אני אספר לו שנלחמתי לקבל אותו בחזרה,אני אספר לו שאף פעם לא שכחתי אותו וחשבתי עליו, רק שיגיע היום הזה והלב השבור שלי יתאחד עם החלק שלו