חטולית,בובה,סמויה,צדף
דיון מתוך פורום נפגעי/ות תקיפה מינית - תמיכה
צדף ובובה- שוב תודה לכן! על החיבוקים על הכל, על עצם היותכן איתי בהודעות גם שהן קשות וגם כשאין לכן ממש מה להגיד. סמויה...מה קורה איתך? בטיפשותי לא כל כך הצלחתי להבין מה קורה ומדוע החלטת לנטרל את עצמך? האם הכוונה מהחיים או מהפורום? מה פגע בך? את נורא חשובה כאן בפורום ולי באופן אישי, ההודעות שלך שתמיד שתמיד מזדהות ולא שופטות ומנסות לתת מקום למחשבה נוספת, כיוון נוסף, זווית אחרת, ראיה חדשה..ממש בזמן אמת מרגישה זאת ממך. ואגב, את לא זוכרת שהקמנו את קבוצת העופות המוזרים??? את לא יכולה ללכת ולהשאיר אותי כאן לבד, חייבת אותך... ואת בטח כבר הבנת שיש לי איזשהו פחד נטישה קשה ביותר, לא נכנסת לריכוז עצמי, רק מזכירה לך שאת חשובה לפורום ולי...ומקווה שתוכלי עם כוחותייך לדבר קצת אלינו ולומר.. אגב, אני יכולה להבין שאולי השיתוף הרב בשבוע האחרון הקשה עלייך פתאום ואולי גרם לך לחשוב שאת תופסת מקום, אני רוצה לומר לך שאני קראתי כל הודעה והודעה שלך ורק לומדת ממך, נפעמת ממך ולוקחת תקווה ואמונה עבור עצמי...אז בבקשה ממך. וחטולית יקרה- כן, ללא ספק סיפור חיי לא יבייש שום סרט אימה, מתח וכו'. החרדה והמתח הם לא המצאה שלי ותחושות שלי..אני גם לא מממש בחרדה ובמתח, משהו רגוע אצלי כי אני מבינה שזה המצב ואני מקבלת אותו למרות שלא קל, ממשיכה להתהלך רגיל בלי לחכות ולצפות לשום הפתעה, אך מתגוררת אצלי התחושה שיש מישהו אחד שרוצה במותי היום כפי שהוא מרגיש שאני כלי שלו, משום שהוא כנראה גרם לכך שאוולד..יהיו סיבותיו שיהיו, אינני מנסה לנתח אותו משום שהוא יצור נתעב מגעיל דוחה ורע, ואין מה לנתח ולהבין, אין פה ואין אצלו שום הגיון שיכול להיתפס ולהיות מובן. כדי להבין כמה נקודות פשוטות בכל הסיפור, צריך לעקם את הראש...כי כל כל כך עקום...שאין דרך אחרת. אני יודעת שקשה לך להבין ולהסכים עם זה שאין מה לעשות, היה בנינו אימות לפני שנה וקצת, שזה קרה..ואמרתי לחוקר שהוא לא מבין שאני בסכנת חיים, לפני האימות דיברתי איתו..והוא שאל אותי "ומה תרצי, שאצמיד לך חוקרים פרטיים? זה בלתי אפשרי"-וזו תגובה קשה אבל כנה ואמיתית, הוא לא באמת מבין שאחרי אותו אימות ייכלתי לצאת משם ולסיים חיי בלי להספיק לצרוח לעזרה, הוא לא מבין את זה ואולי טוב שכך.. בכל מקרה, חיי לא הסתיימו (אולי בעצם מעולם לא החלו) ואני עדיין חיה ונושמת, עם כל הקושי שבעיניין..ואני גם לא מחכה שהוא יפתיע אותי, אין לי כוחות לחיות בפחד, אני פשוט ממשיכה הלאה עם הידיעה..ומנסה לא לתת לה חשיבות..נשמע קצת לא הגיוני ושכלתני למדי, נכון? מניחה שכן, קשה לי להתחבר לרגשות שלי במקום הזה, הפחד במקרה של סכנת מוות מכוונת, משתק חטולית, משתק כל איבר וכל תחושה וכל כאב וכל דבר אפשרי שנושם בקרבי..ועל כן אסור לי להתחבר לשם, אחרת אהפוך לצמח עוד לפני שהוא יתקרב אלי... הסכנה קיימת והיא חיה, ברורה לי לחלוטין ולצערי הרב ממש לא רחוקה מהמציאות, שלי. לא מעלה את זה מעל פני השטח משום שיודעת שמי שנמצא מולי נמצא בחוסר אונים בעיניין זה, משום שאין מה באמת לעשות.. מלבד להגיד את מה שאת אומרת..וגם ממך הרגשתי חוסר אונים וזה ברור לי לחלוטין. חטולית, בבקשה..כל עוד אני פה תמשיכו לחבק אותי אני צריכה המון כוחות ואמונה ותקווה לפעמים נדמה לי שהתקרה מתרסקת עלי ואני פשוט מתכחשת לעיניין שלכן, בנשימה עמוקה לריאות משום שקצת נגמר לי האוויר פתאום, ציפור
רציתי רק שתדעי שקראתי אותך.. ועכשיו קשה לי להגיב ואני לא רוצה לכתוב סתם אלא רק ממקום כנה ומעמיק. אני קראתי וזה דברים קשים שאני צריכה זמן לעכל. סכנת חיים שמרחפת היא לא דבר פשוט. לכן אני אקח זמן כדי להירגע ממה ששורף לי בפנים ואז אני אוכל להיות איתך נטו. בינתיים, אני כמובן מחבקת אותך ורוצה שתשמרי על עצמך ושהוא למעלה ישמור וייגן עלייך- "אנחנו במסך עשן מנותקים מסדר וזמן ואת הגעת עד הנה דרך ארוכה נסירה דאגה, נסירה מועקה אנחנו במסך עשן מתנדנדים מפה לשם ואפילו שאני עיוור בחשכה אני הולך לי בדרכי בבטחה..." (את מילות הבית הזה הייתי רוצה שתאמצי!) אגב, לי הן עושות צמרמורת.. שלך, סמויה
מסך עשן אריאל זילבר מילים: אריאל זילבר לחן: אריאל זילבר
קוראת את כאבייך. את מה שאת עוברת בימים אלו.. וליבי יוצא אלייך.. יש משו שאני יכולה לעשות כדי להקל ? מעבר לחיבוק כמובן.. אני כאן איתך..
