תעתועי השתיקה...

תודה לכן על החזקת האצבעות, תודה לכן על המילים שחודרות ומצליחות לעטף מקומום כל כך קרים אצלי. נכון, 16 שנה זה באמת הרבה זמן..יותר מדי זמן. אני לא ניסיתי להרוג את עצמי חטולית, פשוט בכך שעצרתי את התופת הזו הסתכנתי במווות, שלצערי הסיכון נמשך עד היום... ולכאורה אני לא מפחדת ביומיום...לכאורה מעולם לא פחדתי, כי ממה עוד יש לי לפחד? ולחיות בפחד? זה לא,ממש לא...במילא כל חיי אני סוחבת פחד פחד ופחד...אז דיי, לפחות ברגעים שהאימה לא שוכבת מעלי, אני יכולה קצת להרפות מהפחד. לגביי סיכון חיי- אני לא מפחדת, כי אין ממה..אם הוא יצליח להרוג אותי, כנראה שזה מה שצריך להיות ולי אין מה להתווכח עם זה, יש מקומות בהם אני חסרת אונים, מודה. ולשאלותיכן- אני לא חיה איתו בבית, כבר המון המון שנים. הוצאתי מהבית בגיל מאוד קטן, אך לצערי המשכתי להיפגע ממנו, זה אחד המרכיבים של הטרגדיה הזו שלי, כי הרי כבר הייתי צריכה להיות מוגנת ושמורה, הקיפו אותי אנשי מקצוע, טיפול שנים רבות ביותר..אז איך בכל זאת הוא המשיך לפגוע בי? כי ניסיתי להראות ולא ראו, כי שתקתי כי זה היה מגיל אפס, כי אף אחד לא הסתכל לאותה ילדה קטנה בעיניים ומכך הסקתי שכבר אין מה לעשות.. וכי הפחד לשנות משתק יותר מכל, והפחד שמא הנסיון הזה לדבר יגרום לגרוע מכל להגיע...מלבד זאת שתמיד הוא היה כה יצירתי שכל כך פעם הראה לי הראה לי כמה האימה שהוא מסוגל להטיל עלי אינסופית ובלתי נגמרת, היצירתיות שלו רק השתבחה עם השנים....ואני היתי שם כניסוי לכל יצרותיו, ומחוקה לגמריי הייתי, ותוך כדי דואגת להצטיין בלימודים ולחייך יפה ולהיות מה שנקרא 'ילדה טובה', זו שכולם אוהבים, זו שיודעת מה היא עושה, זו שחכמה ולא צריך לדאוג לה.. ואם רק ה'קרובים' אלי היו נותנים לי להרגיש שמותר לי לדבר, ואם רק היו מנסים..ואולי אם מישהו חכם היה יורד על הברכיים לגובה של הילדה הקטנה ומבקש ממנה לדבר, אך לא לפני שהוא עוטף אותה בחיבוק חם, ואומר לה פעם אחת- הכל בסדר, הכל בסדר. אז לא היה...ומשם רק התופת גדלה, מערכת של שקרים יסורים שלא נגמרה..והמון המון המון שתיקה שעיבה את חיי כתמונה פסטורלית שאין כמותה. היום עייפה, מותשת מחיים שלמים חיים של מוות חיים שאף פעם לא ידעתי מה זה יסתיים ואיזו תקווה מרוחה בכאב לב ועצב אינסופי...שאולי יום אחד ואולי...

ציפורי המשפט שלך "לגביי סיכון חיי- אני לא מפחדת, כי אין ממה..אם הוא יצליח להרוג אותי, כנראה שזה מה שצריך להיות ולי אין מה להתווכח עם זה, יש מקומות בהם אני חסרת אונים, מודה " אייך בכלל יכול להתקיים מצב כזה ? לא ניתן לתפיסה בראש שלי !! אייך זה שעדיין חייך נתונים בסכנה למות ולך אין שום אפשרות לעשות כלום בנידון ? כמו מי שמוצא להורג בהסכמה ,,,,,,,,,, לא נתפס ,לא מבינה

קראתי אותך עוד מההודעה הראשונה שכתבת.. לא ידעתי ככ מה לאמר לך.. על הכאב.. הזכרונות.. נותרתי בלי מילים אבל אם חיבוק שמבין..תומך..ושאומר לך שאת לא לבד. כאן איתך