סמויה יקרה
דיון מתוך פורום נפגעי/ות תקיפה מינית - תמיכה
תראי, באמת קשה לראות אותי כקרמינלית.. כי אני נראית 'ילדה' מאוד טובה, עם פנים מאוד טובות, ומאוד בסדר..ותמיד נראיתי כך. הקרמינלית שבי נולדה כאשר יצאתי מתוך הבועה של הבית בה התעללו בי, והייתי צריכה להעמיד פנים, והייתי צריכה להמשיך ספוג התעללויות ובתוך זה לקלוט שאסור לסביבה לדעת, ויותר מכך0הסביבה לא רוצה לדעת. אני סוחבת סיפור עצוב משום שיכלו להציל אותי, היו מעורבים אנשי מקצוע בתמונה..אך לצערי היו עיוורים מדי, זו הטרגדיה שבעצם גרמה לי לא לעשות סטופ לכל אותם התעללויות חוזרות ונשנות שעברתי...משום שהיו מעורבים אנשים והייתי צריכה להיות בשגחה של עשרת אלפים עיניים..רק שלא, אף אחד לא שם לב..ואז הבנתי שמה שנותר לי זה להמשיך להסתיר. למרבית הפלא עשיתי זאת בצורה ראויה לשבח, בצורה נפלאה שכנראה לא עוררה אף חשד...מרוב ההרגל למצב כבר לא היו צריכים לומר לי "אל תספרי, תהיי ילדה טובה", המבט היה מספיק, לפעמים גם זה כבר לא היה..כל כך היה ברור שלא אספר ואגן על מקום הפשע כאילו אני הפושעת הראשית. ואני נבלעתי בתוך ההסתרות של עצמי, לחזור הביתה למחות את הדמעות והכאב, להכנס להתקלח, לכאוב את הסימנים האדומים והכאבים בעצמות...להתנגב ולהמשיך הלאה, לקום בבוקר להגיע לספסל הלימודים ולחייך כאילו אני חלק מהסרט של אותן ילדות שחיות במציאות יפה מאין כמותה..להגיע לשיעור ולהיות התלמידה שמציעה ועונה על השאלות, לחייך כשצריך ולהיות חברת ילדים שלא רואה דבר. חברת אנשים שלא פוקחת עיניים להתעללות אכזרית של ילדה אחת שהלכה לאיבוד עוד רק שהגיעה לעולם. ואותה ילדה צריכה לנהל חיים שלמים תוך כדי, כי ההצגה חייבת להימשך...אז אמרת שאת לא רואה אותי כקרימנלית...זו בדיוק הטרגדיה, הפער בין הכל...יש המון המון פערים, כדי לשרוד הייתי חייבת להיות קרימנלית בראש ולדעת מה כן ומה לא, ואיך להסתיר ומה להסתיר ואיך להיות. זה חולני ורגטי להצטיין בכל תחום בחיים כפי שאני עשיתי כאשר הגעתי לכיתה א' והחלה לעלות הפקת הענק שלי.. זה טרגי לחיות ככה במשך 12 שנה זה טרגי כשאף אחד לא רואה מה יש מעבר לפסטורליה היוצאת דופן הזו. מה דעתך סמויה? את מכניסה אותי לרשימת הקרמינלים או שאצטרך לתת לך עוד כמה כוכביות אדומות? :) ובנוגע לטיפול- איך זה שאני מרגישה שאת מחלימה ועדיין לא עברת טיפול? משהו בטונציה של הקול שלך מרגיש לי ככזה..מעניין והיום את כן בטיפול? ציפור....
את לא קרימינלית. כמו שאני לא. אבל קשה לנו לשכנע אחת את השנייה זה האשמה והבושה שדבקו בנו. אני כ"כ מכירה את זה! היו אצלך אנשי מקצוע? אצלי אפילו זה לא! אף אחד לא ראה אף אחד לא ידע עד היום אני שואלת את עצמי- איך? וגם אני הייתי כמוך נראית מבחוץ הכיח נורמלית בכיתה- ילדה דעתנית. אמא שלא מפסיקה "לטפח" סרטים, שמלות ומלמלות אני הייתי חולה על "שמלות מסתובבות" אבל לפעמים זה היה מייאש כמה זמן אפשר להסתרק?! אף אחד לא יכול לנחש. וגם דברים שעשיתי מפעם לפעם לא הדליקו מנורה אדומה אצל אף אחד. כלום. כל כך חלמתי לעלות סוף סוף לכיתה א' ללמוד להרחיב את האופקים מגן טרום חובה אני עומדת בחלון מסתכלת על ביה"ס ועורגת ודווקא שהגיע הזמן הגיעו החלומות אל קיצם.. הכל נסגר הכל נאטם התכנס לתוך בועה. שממנה לחיים אין דרך חזרה. ו..כתבת לי משהו מעניין- איך זה שאת מרגישה שאני מחלימה ועוד לא עברתי טיפול? כן..זה באמת מעניין לא..לא חליתי אמנם התכנסתי בתוך בועה אבל לא חליתי עשיתי דברים קשים- כתגובה למצבים לא נורמליים אבל בגדול שרדתי והחלמתי. בלי שום טיפול- יש לי את עצמי. איך ולמה? לא יודעת זה סוג הילדה שנולדתי. היה לי מספיק דמיון בעצם "לעוף" רחוק ... הרי השם שלי שנולדתי איתו.. נתן לי כנראה את היכולת הזאת.. את "הרזרבה" הזאת בחיים אחרת איך זה יכול להיות (ועוד מה שאני מספרת פה עוד עובר הרבה סינון ועידון) אני מקווה שתמיד יהיה לי את הכוחות להחזיק כי מזה נפש של בנאדם? כל אחד יכול לחלות.. לפעמים מגיעים למצבים שאין יותר רזרבות בחיים. אין יותר מאיפה למשוך. מקווה בשבילי ובשביל כולן שתמיד יהיה לנו מאיפה לקחת ושניתן האחת לשנייה.. סמויה
