מאחר וכיניתי עצמי אם חד הורית "הותקפתי" כדלקמן:

צורם לי מאוד לשמוע נשים גרושות מכנות את עצמן "אמהות חד הוריות". אלא אם כן בעלך לשעבר נפטר (חלילה וחס) - ילדך אינו ילד חד-הורי אלא דו-הורי כמו כל הילדים, רק הוריו גרים בבתים נפרדים. אולי נראה לך שזו רק סמנטיקה אבל זה ממש לא. זה הבדל משמעותי, בעיקר איך שמציגים את התמונה הזו לילד שלך. סוף ציטוט. מה דעתכם בעניין.

אם חד הורית שבעלה לא עלינו נפטר זו עובדה שכמה שהיא מצערת מאחר והילד נותר יתום והאשה אלמנה, היא עובדה מוגמרת ומוצהרת. וגזירה על המת שישכח מהלב. (הזכרונות לרוב נעימים וישנו קבר שניתן לפרוק ולהתפרק ולהנציח את זכר המת היקר) אך כאשר ילד מאז לידתו אינו מכיר את אביו מולידו והוא נולד למציאות של אם בלבד ולהוויה לא תיקנית או שעשקו ממנו את אבא בקטנות והוא חי ללא תנאים נורמטיביים של אב ואם מחנכים ומנתבים. חסר מודל הורי תקני, וברוב המקרים עד לאלימות מילולית/פיזית/נפשית/מינית בין ההורים ומצוי בין הפטיש לסדן הוא סופג טראומות קשות מנשוא ויתרה מכך בשל הניכור הקיים בין אביו לאמו הוא לרוב בסטטוס של ילד יתום חי! במיוחד ילדים לאבות שנטשו את ילדם כעסקת חבילה עם אמם! כאשר גבר עוזב את הבית או נאלץ לעזוב את הבית הוא עושה זאת כי כלו כל הקיצין ולעיתים רבות בשל אי כשירות הורית לא רק בשל בעייה זוגית ובעצם הוא לא מהווה דמות הורית לילדו ולא דמות חינוכית שניתן לסמוך ולהשען עליה כי אם דמות רחוקה שבמקרה הטוב מגבה את הסדרי הראייה כמו דוד מאמריקה המשחד את אחינו פעם בשבוע/שבועיים וכדומה. על האמא מוטל השלמת החסר מדמות ההורית הסמכותית, מהדמות החינוכית שהיא בדרך כלל האבהית והנה אבן שואבת עבור כל ילד. ובפרקטיקת החיים עליה לשמש כאב ואם- לעטות על עצמה 2 דמויות ותפקידים ולמשול ביד רמה ב2 כתרים. וכשמדובר בילד ממין זכר, החסר מתחדד ומתעצם ומתגבר והוא חווה וחש את דבר היותו בן לאמא חד הורית ללא דמות אבהית סמכותית ויחד עם זאת חברית. אין עסקינן בסמנטיקה כי אם בעובדה קונקרטית ובדילמת חיים קשה ונוראה הן לאם ובעיקר לילד.

מה שלומך היום? דמעה