עכשיו שסמויה השטתה וצחקה..ט'

סתם.. קמתי לשבת מקסימה שמש בחוץ ציפורים מצייצות הכלב שרוע לו בגינה בתנוחת "סמרטוט- מבסוט -מהחיים" קפה של בוקר שוקו לילדים עוגיות ומעדנים.. לפתע סמויה נזכרת בזמנים קצת אחרים. ימים של אפילה. שני ילדים לבד בדירה אח ואחות על עצמם שומרים. אין בעיה אוכל יש בשפע במקרר, על השולחן אבל הם לא אוכלים! רזים כל הזמן עד העצמות כמו איזה שני שלדים מפחדים שאם יאכלו יותר מידי שאם יגמרו את המעדנים מה יקרה? לנסות את זה לא כדאי! אז הם ככה מהצד כל פעם מזנבים שלא ישימו לב שמישהו בכלל נגע בדברים. אמא חוזרת מהעבודה מניין תיפתח הרעה? ואז היא אומרת: "מה זה, למה אתם לא אוכלים?!" "סתם אני קונה והכל נזרק" והיא באמת מתכוונת לזה! אין בעיה עם אוכל..תמיד יש. אבל הצרה היא, שהילדים כבר מפחדים מכל דבר וכבר אין להם מושג מה אסור ומה מותר..

נכנסתי, קראתי עד הסוף ויצאתי מהאתר.. לא חשבתי להגיב.. אבל פתאום נזכרתי..כמה זה מוכר. גדלתי אצל דודה שלי ולא אכלתי..אמנם סבלתי מהפרעות אכילה קשות עוד מגיל חמש..שסתמתי את פי שהרי האוכל העיר את השדים שבתוכי, הרגשתי שעדיף שלא יכנס אלי דבר, כל עוד אני יכולה לשלוט בזה, לא אתן לדבר להכנס אלי..לדברים שבשליטתי לפחות. ואני זוכרת שגם שרציתי לאכול..פחדתי נורא, הרגשתי שאסור לי..הרי הבית לא שלי..תמיד הרגשתי ככה, בעיקר בתור ילדה קטנה, אני זוכרת שנורא היה לי קשה..מעבר לתחושה של הרעב שלפעמים תקף אותי..התחושה של להרגיש שאסור לי הייתה עוד יותר קשה, שלא מגיע לי, שזה לא שלי..שבעצם- מה כן שלי? ותארי לך שברגעים של הרעב רק רציתי תפוח, לא אוכל אוכל..וגם זה היה קשה לי, לא ייכלתי...אפילו לקחת תפוח. אוף הילדות הזו הורגת הילדה הקטנה שנצמדה עם הראש לריצפה מבלי שבכלל הבינה מה עשתה, אותה תחושה ליוותה אותי כל החיים. מסכנה הילדה הקטנה הזו..כואב לי על התחושות שהיא הרגישה, כואב לי על הפחד והלבד והבושה וחוסר ההבנה..והרצון לחיבוק אבל הידיים שלא הגיעו אף פעם.. אוף

אני כ"כ מזדהה עם התחושות שלך: "הילדה הקטנה שנצמדה עם הראש לריצפה מבלי שבכלל הבינה מה עשתה, אותה תחושה ליוותה אותי כל החיים. מסכנה הילדה הקטנה הזו..כואב לי על התחושות שהיא הרגישה, כואב לי על הפחד והלבד והבושה וחוסר ההבנה..והרצון לחיבוק אבל הידיים שלא הגיעו אף פעם" כ"כ מוכר ולא הוגן- הידיים שלא הגיעו אף פעם. שולחת לך חיבוק מתקן((((((((((((((((ציפור נפשי))))))))))))))))))))) מקווה שהוא ייקל על התחושות הנוראיות. מחבקת שוב- סמויה

מאוד מזדהה ומתחברת לשורות האחרונות שכתבת "אבל הצרה היא, שהילדים כבר מפחדים מכל דבר וכבר אין להם מושג מה אסור ומה מותר.." גם אצלי בבית זה היה אותו דבר לא משנה מה אני אעשה תמיד יסתבר שמשהו עשיתי לא בסדר מצטארת שאלו הם הזיכרונות שמתגנבים לתוך הבוקר המקסים של השבת וגאה בך שבנית לעצמך מציאות אחרת!!... לא קל לפרוץ את מעגל האימה ואת עשית זאת ובגדול! היום המשפחה שבנית לעצמך והילדים המקסימים שלך שגדלים עם אמא נפלאה, אוהבת ותומכת זה התיקון שלך לילדות האפלה שחווית.... איתך שחף

כן..גם אני מצטערת בשבילך על הזכרונות הקשים שכל מה שלא היית עושה אז זה לא היה בסדר. כל כך פוגע בביטחון העצמי.. בתחושת הערך העצמי וממש לא הוגן! ((((((((((((((((((שחפונת)))))))))))))))))))))))))))) אהובה! היום אני כאן אבל אני גם הרבה שם נודדת לשם כך סתם בלי סיבה כחולמת בהקיץ ועד במודעות! ועכשיו עולה לי עוד זיכרון.. אבל נראה לי שהוא ט' מידיי אני מחפשת מילים לעדן אותו "לייפות" ולשפץ אותו.. אולי בכלל לא כדאי לשתף את זה אני מהססת.. אממ.. אני אקח נשימה ואני אספר את זה שזה לא יישמע כמו התפרצות ואז באמת זה יהיה ט'.. תודה שאת איתי, שחפונת חיבוקי גדולי...

ילדים שמפחדים מכל דבר כמה נכון ילדים שסובלים ממה שלמבוגרים הלך לאיבוד ואין להם מושג מה מותר ומה אסור -גבולות אמת-אינם יודעים מהיכן תיפתח הרעה הילדה הזות לא פחדה לאכול -היא פחדה שאם לא תאכל תאבד את השפיות -למרות הכל היתה רזה ולמרות הכל-תמיד היתה על המשמר -לה היו גבולות - להם לא היו גבולות ותודה לאל יקירתי-שהצלחת פי אלף מאימך ואת מגדלת משפחה לתפארת במו ידייך נותר לך רק להנות ממנה שולחת המון חיבוקים ושבוע טוב

הגבתי לך גם למטה יותרררר

מליון חיבוקים ואלף נשיקות ממני- אלייך.. ורציתי לומר לך ש-"ותודה לאל יקירתי-שהצלחת פי אלף מאימך ואת מגדלת משפחה לתפארת במו ידייך" הייתי נזהרת באמירה כזאת שכן אמא זו אמא זו לא איזה חברה שאני מתחרה איתה והיא עברה לא מעט בחיים לכן כבודה במקומה מונח. אני יכולה לכעוס עליה ועוד מלא דברים. אבל אני תמיד יכבד אותה כי זו אמא שלי, האישה שילדה אותי שהייתה בעצמה ילדה וסמויה לא הייתה קלה כבר מההריון (הלא רצוי בכלל ומיחסי כפיה לא מלאים!), עשתה לה את המוות וסבל ודימומים ומה לא..ובסוף נולדה בחודש 7 בלידה קשה ומסכנת חיים לאם. פג- אבל לפחות פג גדול יחסית שמסוגל לשרוד את הלידה הקשה. מקווה שאת מבינה קצת יותר.. סמויה