חודש שהנשמה שלי במוות קליני-

בדיוק חודש עבר, לפני ארבעה שבועות צרחתי צרחה מחרישת אוזניים והשקט...השקט הזה שמלווה אותי, הדממה הזו בדיוק לפני ארבעה שבועות זעקתי שמישהו ישמע הרגשתי את העור יוצא ממקומו את הנשמה מתהלכת ומחפשת מקום לברוח, מאיימת לא לשוב יותר שכבר התרסקה לגמריי. היא לא הצליחה להתנתק ברגעים שהמוות היה מעלי, היא לא הצליחה. הרגישה את כובד הכאב. והיום..אני רוצה לחזור לבה"ח..כי אין לי דרך אחרת אבל מה אגיד להם? האם הם זוכרים את אותה ילדה-אישה שהגיעה אליהם פצועה וכמעט ללא נשמה? מה אגיד לאותן אחיות שהסתכלו עלי במבט כואב ומבולבל, שרוצה להרגיע אך נבהל בעצמו.. מה אגיד להן? שכבר חודש אין לי חיים? אבל הרי אין לי חיים מיום היוולדי..רק שחודש האמונה והתקווה בורחות לי, והן היו מקור הכוח.. שכבר חודש בא לי להגיד דיי.... לאן לאן לאן הולכים עכשיו? החשכה הזו מפחידה אותי........ מחזירה את אותה אימה שאחריי..אותה אימה שלא ידעתי הייכן לשים את עצמי ומה לעשות עם עצמי... מחבקת את עצמי בשקט..אך זה לא מספיק

שיהיה פחות חשוך..

לא יכולתי שלא להגיב לך ציפור. כ"כ מכירה את ההרגשה. אני כבר מעל לשנה במוות קליני נפשי. תקחי בבקשה כל עזרה שאת רק יכולה להציל את עצמך. מגיע לך להנצל.אפשר. אתך עוטפת...

סמויה יקרה, תודה על החיבוק המואר. ומיתר היקרה- תודה על המילים, תודה לך...על העטיפה, תודה שהגבת גם שהחלטת שלא. תודה לשתיכן תודה אמיתית וכנה ציפור

מבינה שכואב, כואב כל כך! ואת נואשת לעזרה, לתמיכה ומצד שני מפחדת לפנות לעזרה מתקשה לסמוך... תאפשרי לעצמך לקבל את מה שאת זקוקה לו! קשה מדי לשאת את הכאב לבד!... שולחת חיבוק עוטף ומגן ומאחלת לך ימים שקטים יותר שחף

תודה לך יקרה על המילים העוטפות ברגעים קשים שלך.. תודה לך על המחשבה עלי. גם אני מקווה לימים שקטים יותר.. עם פחות ריקנויות ונפילות כאלו. מקווה שיש לך שם מישהו המחזיק ידייך באבל בו את נמצאת, ובכלל..שיש אדם הנמצא ליידך ומחבק שאת צריכה. שלך, ציפור.

לא מצאתי מילים משלי כדי לעודד אותך קבלי בבקשה את מילות השיר הזה כדרך לעידוד לקום מחר בבוקר עם שיר חדש בלב לשיר אותו בכח, לשיר אותו בכאב לשמוע חלילים ברוח החופשית ולהתחיל מבראשית. מבראשית את עולמך בבוקר תמיד לברוא: האדמה, העשב וכל המאורות ואז מן העפר, בצלם אנשים לקום מחר בבוקר ולהתחיל מבראשית. שבוע טוב ומבורך