תודה לכן...מבקשת הצלה!

סמויה, שחף חטולית ואידה המקסימות, תודה לכן, לכולכן, לכל אחת ואחת מכן באופן אישי..על התגובה, על החיבוק וההתייחסות. אני נורא צריכה אתכן ואת כל חברות הפורום.. באמת אני נמצאת ממש בין לבין ולפעמים הקולות שרוצים לחדול מהמסע ועייפים מהכל קוראים אלי.. להתנחם בידהם המלטפות...אלו שרוצות להשכיב אותי בשקט ולא לקום..והן קוראות אלי, אני שומעת את קיראתן כי זהו קול הייאוש שרוצה לחדול, שעייף ממלחמות.. אני לא רוצה לשקוע אך השקט המגיע מתוך התהומות האימתניות קורא אלי...ואני נלחמת בו אך מרגישה שוב את הרצון להרפות ולחדול... והעייפות שמשתלטת על כל רמ"ח אבריי.. ואל תוותרו עלי ולי בבקשה, אני מאוד מאוד רוצה, שנים נאחזתי בתקווה ולא ברור לי מהייכן נולדה..בעיקר מה"אין" הברור שהיה בחיי, אולי הדבר היחידי הברור שלא היה ניתן לערערו..וחוסר היציבות והקיום שלי. אל תוותרו עלי, ציפור נפשי, אל תוותרו עליה

אני..כאן קוראת אותך, מקשיבה לכאב הזועק שלך מקשיבה לעייפות שלך עייפות שנפלה עליי פעם אני מכירה אותה את אותה "עייפות" מתעתעת שמושכת אותך לתהומות למזלי, היו לי כמה חברים בבסיס, אז שמשכו אותי למעלה (בכוח רב..) לא וויתרו עליי, כנראה ואני לא ראיתי בהם חברים.. ראיתי בהם גורם שמפריע לי לצלול לתוך השקט.. איזה מזל שהם היו. ממתוך ההוויה הלא חברותית שלי רק היום אני מבינה כמה הם היו חברים שלי! אחרת הכל היה נגמר אחרת.. כנראה שהייתי אהובה עליהם. (מילה גסה בשבילי, אני אהובה?) היה אכפת להם ממני כנראה. ציפור נפשי, גם לנו אכפת ממך. הייתי רוצה להעניק לך את אותה חוויה שהעניקו לי פעם. שלא מוותרים עלייך.. אני לא מוותרת עלייך! אף אחד כאן לא. כולנו ואני כאן מושיטים לך ידיים בונים עבורך סולם אנושי מחבקים אותך בחום! מכל הכוונים, מכל העברים. (((((((((((((((ציפור נפשי))))))))))))))))))))))))))))) התוכלי לטפס למעלה?? מחכים לך לאט ובסבלנות.. סמויה

גם אני מצטרפת לסולם שהקימה סמויונת את כבר לא לבד אנחנו כבר שתיים יחד איתך מחכים שתתחילי לעלות

סמויה יקרה- תודה על המילים המבינות, תודה על ההקשבה ועל ההכלה.. אני באמת צריכה סולם אנושי, מורכב מכל כך הרבה ידיים..ואני כל כך עייפה ומותשת, זה נכון...האוכל לטפס במעלה הסולם? את שואלת..ואני לא יודעת, מה שכן-את לא יודעת שאני חייבת, אני באמת חייבת..רק שאני עייפה.. חטולית ושחף היקרות- תודה על ההצטרפות לסמויה, מרגיש פחות לבד, הרצון לבנות לי סולם....רק שלא אאכזב אתכן. רות היקרה והאהובה- זה נכון מה שאת אומרת..כל יום הוא מלחמה חדשה, כל יום הוא יום חדש...תמיד אמרתי שכל יום אני קמתי והמצאתי את עצמי מחדש, כל השנים...והיום, היום אין לי מהייכן להמציא, ואין לי כוחות..והתהום שקוראת י, הדבר היחידי שעוד משאיר אותי זה עצם הידיעה שהיא אינסופית...אינסופית ולא נגמרת באמת. חופית היקרה!!!!- אם היית יודעת כמה תקווה הייתה בי, כמה תקווה וכמה אמונה.. תקווה ואמונה היו האוכל והמים שלי, אלו הם הדברים בזכותם אני חיה היום לאחר גיהנום של שנים שלא באמת נגמר מעולם..והכל מסובך והכל רעוע והכל מפחיד מדי ולבד מדי.. ואני עדיין כאן..בגיל ארבע בלילה, לאחר הכאב הרגיל שתמיד הכאיב..ששתיק והיה מדומה לנצח, דמיינתי לעצמי מקום אחר..מקום אחר, בזמן שהזמן נראה נצח, מרגיש כנצח שלא מתכוון להסתיים בקרוב, קייותי, גיליתי את התקווה וציוץ של ציפור שצייצה והייתי בטוחה שהיא איתי, בצד שלי...אני זוכרת, בגיל ארבע..היא באה עבורי, כדי להזכיר לי שיש דרך יציאה..שיום אחד, שיום אחד אוכל לצאת..שזה לא לתמיד...רק שזה היה יותר מדי, וגם שיצאתי זה המשיך..ואף אחד לא ראה, וכולם אטמו ליבם ועינייהם למולי, כי ההיה קשה מדי לראות להודות ולהבין את הפער העצום.. אבל אותה ציפור זכורה לי..אותה ציפור שבאה כדי להגיד לי שזה לא לתמיד, שאסור לי לאבד צלם אנוש..כי רק בזכותה שהייתה אז התקווה בעצמה, רק בזכותה לא איבדתי צלם אנוש. תודה לכולכן על החיבוק שבמילותיכן, אני אוהבת אתכן ואתן בליבי, ציפורי נפשי

יודעת שהמשיכה לתהום נראת לפעמים חזקה מאיתנו ואני שומעת במילותייך שהמלחמה קשה אבל עצם הפנייה שלך לעזרה מראה שהקול השולט הוא קול ה ר צ ו ן . רצון לחיות רצון להעזר רצון להיות אהובה. יודעת שכל יום הוא מלחמה חדשה בא צריך לבחור מחדש שולחת את שתי ידיי כדי להיות לך רות

ציפור נפשי יקרה..(איזה שם יפה-ממש אפשר לשמוע את ציוצי התקווה שקיימים -אולי כרגע קצת קצת מוסתרים אך קיימים ,ובגדול...) (מאמינה שאנחנו בוחרים ניק שמאפיין אותנו במשהו...) ודאי שאת לא לבד.. אני גם רוצה /מבקשת להיות על ידך.. מסכימה ??

אל תוותרי על עצמך... אל תוותרי.... כי אנחנו בטח שלא נוותר עלייך אני מושיטה את ידי אל תחששי אל תשארי בחושך לבד אנחנו כאן בשבילך אידה