ט' בהמשך לתכנית ההתנקות
דיון מתוך פורום נפגעי/ות תקיפה מינית - תמיכה
בהמשך לתכנית ההתנתקות פתאום מתחילים להתבהר לי דברים: על אמא שלי על המשפחה שלי. אמא שלי: אירעים עובדות: אם חד-הורית, קשת יום, עובדת במשמרות מהבוקר עד הערב כולל משמרות לילה, חגים ושבתות עובדת בעבודה פיסית ונפשית קשה אם שבאה הבייתה ומוציאה את כל העצבים על שני ילדיה אף אחד לא אשם בזה לא האם ולא הילדים התנאים קשים בכל זאת זה קורה. המשפחה: כולם במשפחה יודעים ושותקים אבל אף אחד לא מתערב מידי פעם סבתא מנסה לדבר עם אמא שלא תתעצבן שתיקח את הדברים "על אש קטנה" ו...שום דבר לא השתנה.. הילדים משלמים מחיר כבד בטוחים שכל זה באשמתם חושבים שאף אחד לא יודע מלבדם כשהם גודלים הם מבינים כמה הם טעו במבט לאחור, בשחזור הכל נראה אחרת, מכעיס למדי משפחה יקרה: מה בדיוק חשבתם לעצמכם?! אנחנו הילדים שתקנו אז זה נראה לכם פשוט? סתם? כולם ידעו ושתקו גם. כאילו והיינו סוג ב' לנו - היה מותר. והיום? החיים של כולם ממשיכים אמא שלי "בוכה" לאחיותיה כמה היא מצטערת על מה שקרה שיש לה חרדות (אלק!!!!) אחרי הכל היא עוד זוכה לאהדה וגם דואגת שהמסר יעבור אליי אני לא קונה שום דבר אני מרגישה שזה סתם אני לא מרגישה מהלב רגשות התחרטות רק רצון לנער מעליה את כל מה שקרה כדי שתוכל להמשיך הלאה בחייה בלי נקיפות מצפון כמו "מכחישי שואה" אני לא מרגישה שרע לה עם כל מה שהיא עשתה וגם אם היא לא שלטה בעצמה מכורח הנסיבות (שאפשר להבינן) המשפחה הייתה צריכה לקחת את השליטה לידיים ולדווח על מה שקורה שם! ולעזור במשהו אולי האם זקוקה לטיפול?? אכן הנסיבות לא קלות אבל מה שבטוח הוא שהילדים משלמים לחינם! משפחה יקרה- אתם לא פחות אשמים במה שקרה! כולם ידעו ושתקו. ועד היום אני לא מבינה- מה הייתה הסיבה. חוסר אכפתיות? למתוח את החבל עד שיקרה משהו נורא? אני לא מבינה, לא מבינה. אני עוד יחשוב אני יפצח את החתיכה הזאת בפאזל. לכל דבר צריכה להיות סיבה.
לך דודתי היקרה, את אחות גדולה לאמא וגם חברה את בנית לעצמך חיים כל-כך שונים מאמא החלום הישראלי הממוצע באותה עיר רק בשכונה אחרת אבא, אמא שני ילדים דירה, רכב בעל - בעבודה מסודרת אישה- חצי יום ילדים מפונקים חדר ילדים, צעצועים ספרים על מדפים חיים מסודרים מעוררי קנאה ובחופשים גם הייתה לך את סמויה ששומרת כל החופש באחריות ובמסירות עד שאת באה מהעבודה ואף פעם גם לא הייתה איזושהיא תקלה סמויה אהבה לבוא אלייך להרגיש חלק מחיי המשפחה המסודרים שלכם "השפויים" הייתם מודל לחיקוי והערצה בשבילה והאמת היא גם הצליחה לחקות אתכם לא רע. החיים שלכם, אז היו כמו חלום בשבילי שהצלחתי להגשים בשביל הילדים שלי בכ"ז יש לי שאלות נוקבות: לא ידעתם? לא ראיתם? מעניין מה התרוצים שלכם.. או שלא היה אכפת לכם הייתם כ"כ עסוקים בהגשמת עצמכם. כי מה היה אכפת לך יותר מידי מסמויה העיקר שהיא עושה בשבילך היטב את העבודה וגם לך, בעלה היקר יש לי מה לומר פשוט ניצלתם כהלכה שטח שהופקר!
את פשוט מעוררת הערצה את בכלל קולטת כמה כוחות נפשיים צריך בשביל להוציא את כל הרעל הזה החוצה מתוכך ? כמה אומץ לב נדרש כדי להתעמת עם הכאב הגדול שלך ? לכאורה נראה כאלו -עוד הודעה , אבל כשמתחילים לקרא -אי אפשר להפסיק , הכאב שלך צועק מכל שורה שכתבת , הכעס המוצדק שלך מורגש בכל מה שאת כותבת וגם העוול הגדול שנעשה לך - שניצלו אותך בצורה כזו מחפירה !!! רוצה לחבק אותך , להרגיע אותך,לומר לך -כל הכבוד !!! לי לא היה אומץ לנהוג כמוך , ראית כמה את אמיצה ?חכמה , חזקה -ובכלל מעוררת השראה , גאה בך בלי סוףףףףף מחבקת המון -ברכות ובנדיבות כי מגיע לך חטולית
