הצורך לשחזר- ט' וסליחה על האורך
דיון מתוך פורום נפגעי/ות תקיפה מינית - תמיכה
פתאום עולה בי הצורך לשחזר משהו. בעקבות..תמונה. תמונה משפחתית רגילה. שלי, עם משפחתי אבא אמא, ילדים כולם מאושרים, מחייכים אבל אני רואה אותה טיפה אחרת.. מס' שנים לאחור, 2005-6 אם אני לא טועה- אני גרועה מאוד בתאריכים.. טיפול במכון להתפתחות הילד עם הבן האמצעי שלי טיפול שאמור להיות הדרכת הורים בסה"כ טיפול דיאדי אמא+ילד, אבא+ילד, שני הורים לשיחה. טיפול שאמור להיות קשור לילד, עזרה בקשיים אז איך הוא התגלגל בסוף אליי? איך הכל התחיל: שהבן שלי השני היה ן שנה וחצי הוא לא עבר למזון מוצק כמו כן, היה מסתובב במעגלים סביב הצל של עצמו ולא מדבר היו לי חיים רגילים לגמריי עד שבטיפת חלב שלחו אותי דחוף למכון ומשם הכל התחיל... כבר בפגישות הראשונות ניכר שהילד כן מנסה ליצור תקשורת! ולבסוף הגיעו למסקנה שהוא פיתח התנהגות מדומה, שרק דומה במאפייניה לילד המצוי על קשת האוטיזם. למה זה קרה? בינתיים מחליפים לנו פסיכולוגית כי הראשונה יוצא ת לחופשת לידה.. ממשיכים... היה לי מן צורך להביא לה תמונות מחיי המשפחה שלנו חתונה, ברית , בית... ואז יום אחד היא העירה בשיחת אבאאמא שאנחנו(אני) מתאמצים כל הזמן להראות לה את החלק הורוד של החיים שלנו. ושהחיים הם הרבה יותר מורכבים ממה שאנחנו מנסים להציג. "החיים הם לא ככה.." זה כנראה היה ט' רציני בשבילי ואני מייד אמרתי שיש לי סיפור עדכני מהחיים. והסיפור הוא: בבניין שאני גרה בו (אז גרתי במדורגים על הים) גרים ממולי עובדים זרים. ואני ראיתי ויודעת שיש חבורה של בנות בגילאי 12-15 שבאות לשם במקום ללכת לביה"ס. ואני גיליתי שהן עובדות ב- יצאנות. למה באיזה בוקר דפקה אצלי בדלת נערה מזה קטנה(חשבתי ילדה שבאה להתרים) ואמרה לי שהיא צריכה עודף 50 ממאה. הייתי לבד בבית, זה היה נראה לי חשוד אז אמרתי שאין לי, סגרתי את הדלת והצצתי מהעינית. הבת נכנסה לדירתם של הזרים. התחלתי לעקוב. וגיליתי מה שגיליתי. מזעזע! כתבתי מייל באתר של המשטרה לא חשבתי שיענו לי, אבל כן ואותה "סיגלית" שעהתכתבה איתי אמרה שצריך להודיע על כזה דבר למשטרה. שישי אחד, בלילה שאני יודעת שהנערות שם בניגוד לעצת בעלי הזמנתי להם את המשטרה אחרי חצי שעה רק הגיעו תוך כדי שאני עוקבת בעינית שהנערות בדירה ולא יצאו. השוטרים דופקים על הדלת והזרים פוחדים לפתוח(חשבו משטרת הגירה) אז פתאום ראינו אותם קופצים ממרפסת למרפסת ונמלטים בחשיכה. הנערות כנראה נשארו בפנים. כי הדירה לא נפתחה. ולא ראינו נערות בורחות. הזמינו קצין מיוחד לפרוץ את הדירה כי מדובר בקטינות (בדר"כ אסור להיכנס ללא צו בית משפט) באה גם חוקרת נוער.. ו..שפרצו לשם לא גילו כלום! הנערות נעלמו!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! איך ולאן? איזה פדיחה. למה לא שמעתי לבעלי לא להתערב בכזה דבר?? השוטרים הלכו..כעוסים הרדנו אותם לשוא אבל נראה לי שהם קלטו שאני אישה ישרה ורגילה אז הם לא עשו לי משהו על "הטרדה". ואני יכולתי להישבע שראיתי את כל זה ולא הצלחתי לשים על זה יד.. הפסיכולוגית מקשיבה לי בעיון אני ממשיכה- אחרי מס' חוד' היו על זה כתבות בעיתונות גם הארצית וגם המקומית שנתפסה חבורת נערות ככה וככה (רק שבגלל שהן קטינות לא מראים פנים) זרם מידע מודיעיני רב למשטרה שפתחה בחקירה... וואי.. הסיפור שלי לא היה לשוא.. בעלי העיר: "יופי ממש אזרחית לדוגמא, למה בכלל התערבת, נכות שידענו על הזנות אבל מה איכפת לך, תסגרי את הדלת שלך ותשתקי! זה לא עינייננו! ויכולנו להסתבך עם המשטרה!" אמרתי:" אני ראיתי מה שראיתי ולא יכולתי לעבור על זה לסדר היום או שאולי דמיינתי את זה ואני לא שפויה?!" בעלי " לא, חס וחלילה זה לא מה שאמרתי." אני נרגעת, בוטחת שוב בעצמי. ואז מתחיל דיון פילוסופי על לעזור או לא לעזור. משו בסגנון חיים הכט.. פתאום אני קולטת את הפסיכולוגית מסתכלת עליי במבטים שאיני יכולה לשאתם. בא לי לבכות אבל במקום זה אני צוחקת ומתחילה לדמוע מרוב "צחוק". הבכי-צחוק ממשיך להתגבר ואני לא יכולה יותר. אני בורחת לפינת החדר כולי מסמיקה כולי אדומה היא ובעלי מסתכלים עליי אני בעצמי לא מבינה מה קורה לי? מה אני מתחרפנת ככה מסיפור שלא קשור אליי בכלל.. אני חוזרת לשבת והיא ממשיכה להסתכל עליי במבטים(אמאלה!) ועדיין אני לא קולטת... השיחה מסתיימת והנושא הזה לא חזר לפחות איזה שנה. עד.. שקרה משהו בטיפול החלטתי יום אחד שאני מתחילה לעבוד אז אני עוזבת את הטיפול והיא...מאוד כעסה ואז גם לא הגיעה לפגישת סיום הייתה טעות אני מאוד נפגעתי עזבתי לגמריי ואמרתי דרך בעלי שאני לא יבוא יותר בחיים למכון הזה! ומפה הכל מתחיל- אני כותבת לה מכתב על כל רגשותיי. היא מחזירה לי תשובה בדואר "שהדלת שלה פתוחה.." עם תאריך לפגישה. במקום להירגע מהמכתב אני באותו לילה חולמת את החלום הכי מפחיד בחיים ממש חלום "מציאותי" אני חולמת שאני מגיעה לפגישה איתה כפי שקבענו והפגישה נערכת דווקא במועדון קהילתי מהילדות שלי(מקום אמיתי) אני מגיעה לשם בחלום. והיא שוב פעם גם לא שם! אני הולכת משם כועסת, פגועה על כך ששוב פעם עשתה ממני צחוק. אני הולכת.. והיום נהפך ללילה חשוך ואפל. אני הולכת..ואז קולטת שמישהו עוקב אחריי גבר.. אני מגבירה את ההליכה הלב שלי דופק רצח אני מתחילה לרוץ והוא בעקבותיי אנס רודף אחרי! אני מכירה את הפנים שלו. הכי מוזר שבחלום האנס לבש פנים של איזה בחור מהעבודה החדשה שלי.. הוא בחיים לא עשה לי כלום, מצחיק נכון? אין לי דרך להימלט אני מתחילה לצעוק בחלום זעקות אימה ומה שאני לא קולטת זה שאני צועקת במציאות. בעלי התעורר מזה ואז התחיל לנער אותי. זה היה חלום! זה היה רק חלום! "שכחתי ממנו" ואז למחרת אני מגיעה אצלה לפגישה כבר בשער אני פוחדת להיכנס לא רוצה לחזור כולי פתאום רועדת במסדרון מה קורה לי? היא שוברת הקרח "סוף סוף רואים אותך" מזמינה אותי להיכנס אני רואה ששום דבר לא קרה שום דבר לא נורא אז מה אני עושה מהכל סיפור כזה? במהלך השיחה אני מספרת לה על החלום של אמש "זה הזוי, אני מנפנפת בשיערי" "הדברים האילה בכלל לא קשורים אליי" "מה אני מאבדת את השפיות, או מה?" זהו, מפה היא כבר לא עונה לי יותר על השאלות שלי. הכל תם אבל מבחינתי רק מתחיל.... הסיפור שלי מתחיל לצוץ ואי אפשר להדחיק אותו בחזרה. סמויה "נולדת" ואי אפשר להחזיר אותה בחזרה ל.. הרגשתי אז שהמכון הזה הרס לי את החיים באמצע החיים בגלל כל האיום הזה שהופיע. רציתי "לנקום בהם" והיום אני דווקא רואה את הכל ממקום אחר. ואפילו מודה להם. וואו כמה כתבתי אבל הרגשתי צורך לסדר לי שוב את התמונה. זה ככה בשבילי עם עצמי..
מפוזרת שכמותי... הגילוי היה ב2007 , לפני שלוש שנים בגיל 31... ציון דרך חשוב בחיי. אני גרועה בתאריכים! תמיד אני מתבלבלת. אז אני מציינת את זה כאן שזה יהיה כתוב שאני לא ישכח.
לך התאריך מאוד חשוב כמו גם כל מה שגוללת כאן התפרצויות של זיכרונות לא מופיעים בלי שום סיבה זה באמת נשמע מפחיד לך כל מה שכתבת ולא בכדי היו לך סיוטי לילה אייך את מרגישה היום ? אני יודעת שאת אישה חזקה ושתוכלי להמשיך בטיפול עם הילד כמו שצריך בלי שום קשר למבטים של ההיא ובלי להרגיש שוב רגשות כאלה קשים כמו שחווית , תסמכי על עצמך , יש לך על מה לסמוך -אולי אם תנסי לתת בעצמך יותר אמון , גם תחושת הפחד תחלוף , ולגבי מה שראית -אני בטוחה ומשוכנעת שזה לא היה פרי הדמיון שלך , את לא משתגעת שוב אומרת , תסמכי על עצמך !!! מקווה שלא תתנסי שוב בחוויות מהסוג הזה ,,,,,,,,,,, שולחת חיבוקים לחיזוקקקק חטולית
קראתי אותך כבר מזמן קראתי כמה וכמה פעמים. ולא מוצאת את המילים. אז כאן בשבילך גם בלי מילים.. מחבקת בובה .
