ועכשיו
דיון מתוך פורום נפגעי/ות תקיפה מינית - תמיכה
אני מצטערת אנ י לא ממש יודעת מה להגיד.... אני לא יודעת איך להסביר אבל רגוע לי בפנים כל הימים האחרונים הייתה בי סערה ועכשיו שקט השקט הזה עושה לי ביטחון שלווה אני אמורה להרגיש רע שהכל חזר כל כך מהר אפילו חברים בשימוש אומרים לי שאני בהכחשה שאני מכורה יש לי קול קטן מציק כזה שמזכיר כל כמה זמן שזאת טעות אבל הוא רק מציק לא באמת מפריע... הרעש הפריע יותר עכשיו שקט
את אומרת עם מעט מילים כל כך הרבה ,,,,,,,,,,,,,,,, אולי כדאי שתיקראי שוב ושוב את המילים הנפלאות שיצאו ממך שיצאו מתוך תוכך מהשקט שלך מהשלווה שלך את יודעת כמה כוח טמון במילים האלה ? חברים בשימוש אומרים ,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,, אייך זה מרגיש לך שאומרים לך שאת מכורה ? את מסכימה עם זה ? את מכחישה ? את האמת את יודעת , נכון ? רק אתתתתת יכולה לגרום לדברים להיות או לא להיות והקול הקטן הזה -זה קולו של היצר הרעעעעע שלא יתעתע בך את יותר חזקה ממנו אל תתני לו מקום לסחוף אותך למקומות שלא תוכלי חלילה וחס לחזור משםםםםםם הפרעתי לך מספיק שולחת חיבוק גדול לחיזוק -אם זה בסדר מצידך חטולית
או אפילו הרבה פעמים קל להבין את ההפך הגמור ממה שכתוב לפעבין את מה שבעצם היינו רוצים לשמוע ולא את מה שנאמר
אני לא מכירה את הודעותייך הקודמות, ולא את ההסטוריה שלך עם השימוש בסמים או בכל מיני דרכים אחרות שמטרתן לשכוח את הכאב, לטשטש ולעמעם את הרגשות. אולי אני טועה, אבל אני הבנתי מהמילים שלך בדיוק את ההפך מחטולית - שהקול הקטן של היצר הטוב שישב על כתפיך ואמר לך שזה מזיק לך, שהפריע לך וזמזם לך באוזן שאת מכורה, ושכדאי לך להפסיק, ולא להשבר - אותו השתקת. שנכנעת לכאב ולדרך שלך להתמודד איתו. אני מבקשת סליחה אמיתית אם אני מבינה לא נכון, אם אני "דוחפת " את האף שלי סתם. אבל כואב לי לקרוא אותך. לא, אף פעם לא הייתי מכורה לסמים, או השתמשתי. אבל לכל אחד יש את היצר ההרסני שלו, את מה שהוא רגיל לעשות ויודע לעשות למרות שזה הורג אותו. את הדבר הזה שהוא עושה לעצמו ובעצמו למרות שזה הורס אותו, כי לעשות משהו אחר נראה קשה הרבה יותר מליפול למקום המוכר, הידוע והלכאורה בטוח. אני מאחלת לך שתמצאי את הכוחות ואת התמיכה (אני פה אם את צריכה יד עוזרת) להרים את עצמך מהמקום המוכר והמזיק זה, שהקול הקטן אבל הבריא בתוכך לא יושתק. שתדעי שמגיע לך טוב, ויש הרבה אנשים שיכולים ומוכנים לעזור, אבל אף אחד לא יכול לעזור לך אם לא תרצי לעזור לעצמך, אם לא תביטי לכאב בעיניים. הדרך היחידה החוצה היא בד"כ דרך הדלת, לא מעליה, לא מתחתיה, ולא מצדדיה. שולחת לך חיבוק. אחת ויחידה.
"הדרך היחידה החוצה היא בד"כ דרך הדלת, לא מעליה, לא מתחתיה, ולא מצדדיה."
מה זו החוצפה הזו???? מי נתן לך את האומץ והתעוזה לפגוע ולרמוס? מאיפה העליונות, חוסר הרגישות, האטימות??? שאת חשה שאת כותבת כך?!!! אני מבקשת ממך לא להכנס לכאן ולא לכתוב כאן עברת את כל הגבולות האפשריים!!!!!!!!!!!!!!!! אידה
בלה בלהה מה שתגידי אבל בשיא הרצינות עכשיו אתם עוזרים לה לחיות בהכחשה
