היום בכיתי
דיון מתוך פורום נפגעי/ות תקיפה מינית - תמיכה
קצת, בטלפון עם חברה. נמאס לי שאומרים לי: "די, זה יעבור ממי, מה נהיה איתך.." או "get over it" עד שאני סוף סוף מרשה לעצמי להרגיש ככה. לשחרר טיפה מהכאב הזה החוצה.. עד שסוף סוף יורדות לי דמעות... ישר אני חוטפת את הכאפה של חוסר ההבנה. של המחשבה של "מה אני מתפרקת פתאום, רואה שחורות". אני, שתמיד כל כך חזקה ובשביל כולם. אבל נמאס לי להתנצל על זה שכואב לי. נמאס לי לבקש סליחה מכולם על זה שאני מוצפת רגשית, על זה שקשה לי. אסור להשבר? אף פעם אסור להרגיש שאין לי כוח, שאני רוצה טיפה לנוח? לשחרר? למה אף אחד לא מוכן לקבל את זה שגם לי מותר לפעמים, למה? אולי בגלל שזאת אני שהרגלתי אותם שאצלי הכל בסדר.
אחת יקרה היום בכית וזה סימן טוב כי שוב לשחרר וחשוב לבכות וזה מעיד על כוחות... מה שלא עשה לך טוב זה שהרגשת לבד.... וכנראה שלאנשים לא קל והם לא ממש יודעים מה לעשות עם זה... זה לא שלא איכפת...והם לא דואגים... פשוט לא יודעים לפעמים כדי לומר לא לצפות פשוט לומר...רק תיהיה איתי....תקשבי... זה רק מה שאני צריכה.. אל תתנצלי ואל תרגישי לא נוח פשוט תיהיה את לא קל...אבל יותר פשוט מהרגשה עכשיו... מחזקת אותך מקשיבה לך לדמעות איתך אידה
כמרגישה שאני לא מסוגלת להסתיר עוד. כל השנין הסתרתי אפילו מעצמי. לא רציתי לזכור, לא רציתי לדעת, לא יכולתי לדעת. עכשיו אני זוכרת, ועוד לא ממש מעכלת. רק מתחילה. וההצפה הרגשתי הזאת מפחידה אותי. שאתפרק, שאשתגע. אני בוכה פתאום, שזה דבר טוב בשבילי, משחרר. אבל גם מפחיד. פתאום אני לא לא עוטה על עצמי את המסכה הרגילה כל כך בקלות. פתאום רואים עלי שקשה לי. הייתי בדייט היום. בדייט בין הראשונים. והרגשתי שאפילו שם, אני לא מסוגלת להכיל את כל הכאב הזה יותר, והדמעות החלו לזלוג. פתאום מצאתי את עצמי בוכה ובוכה ובוכה, עם גבר כמעט זר. אלוהים מה נהיה איתי - אני משתגעת???
את מרגישה לא במים שלך אולי כי השריון שבנית סביבך כל השנים הולך ונסדק ? אולי דופק לך בדלת ואומר לך -היייי אחתתת - את יודעת שהגיע גם הזמן שלך לחיות ? להיות ? להרגיש ? ואז גם הדמעות באות לעזרה -עוד סימן,,,,,,,,,מצטערת מתוקה , אני חושבת שאת לגמרי צודקת - כך את לימדת אותם , הם לא יודעים או לא מכירים אותך באופן שונה -רק תמיד שם ותמיד חזקה , ברור לגמרי שמותר לך להתפרק , הייתי אומרת אפילו שמאוד רצוי לך להתפרק ,חוקי היחסים יכולים להשתנות אם -קודם כל תפסיקי להתנצל -לא לענין , לא במקום בכלל ,מה פתאום שתבקשי סליחה על,,,,,,,,,,לא משנה מה , את גם לא צריכה להגיד להם שאת מוצפת ריגשית , מה פתאום ? ולמה שלא תרשי לעצמך להישבר ? מה יש חוק כזה ואני לא ידעתי עליו ? פעם גם אני חשבתי כמוך -היה רק חסר שיקראו לי כותל וידחפו לי פתק באוזן , מתוקה , מותר לך הכללללל !!!! את קובעת מה מתאים לך ומה טוב לך ולא אחרים !!! תנסי להתחיל להרגיל אותם לזה שגם לך יש צרכים , חיים , חוסר זמן להיות תמיד המקשיבה ,זמינה , בוכה , כואבת ,,,,,,,,,,כל מה שמתאים לך , אף פעם לא מאוחר להתחיל לשנות דברים והרגלים , הכל תלוי רק בך !!! שולחת חיבוק גדוללללל חטולית
קודם כל את מקסימה, תודה. אני מנסה לאמץ לעצמי חלק מהמילים שלך, הכועסות, המתנגדות לדיכוי הזה של עצמי על ידי עצמי ועל ידי הסביבה. אני בדרך. הבוקר יותר טוב, זה עזר לבכות. אה, ואימצתי את השם שנתת לי, כמו שאת רואה הוא עדין בסוגריים. בקרוב אני מקווה אצליח להגיד את זה על עצמי בגאווה, בלי סוגריים ובלי הסתייגויות. חיבוק ענק בחזרה!
