רק להיום בעזרת הרבה אנשים כאן

יש לי 11 ימים נקיים... עוד יום עבר... אני חושבת שכבר הרבה זמן לא הרגשתי חלל כזה גדול בתוכי הפסיכולוגית אמרה לי שצריך ללמוד לחיות עם חללים ולא לנסות כל הזמן למלא אותם... רציתי לצרוח עליה שהיא לא מבינה מה זה לחיות עם בור בבטן בור ששואב כל חלקת שפיות אני יודעת שאני חייבת למצוא עכשיו מסגרת אם אני רוצה להישאר בניקיון אני מפחדת לאכזב שוב... מכאןההודעה הופכת טריגרית! מי שקשה לה שתימנע.... אני רוצה כבר תקופה לכתוב משהו ואני מפחדת בבקשה מכל מי שמכיר אותי בפעם הבאה שאתן פוגשות אותי תשכחו את מה שנכתב כאן אחרת לא אוכל להסתכל לכן בעיניים לעולם... זרקתי הרבה רמזים על המקום שאני עובדת בו אני שם כי ככה דברים התגלגלו כי סמים כי כסף כי גם ככה הרבה לקחו את זה חינם... אז למה לא לעשות מזה כסף? כבר שבועיים שלא עבדתי ואני צריכה לחזור מעוות ככל שזה יהיה אני לא יודעת כל כך איך לעזוב ההחלטה להפסיק סמים נבעה מכל הטירוף שכבר היה שם מלקוחות נוראיים... והיום פתאום אני לא יודעת איך ללכת לשם ובו זמנית לא יודעת איך ללכת משם.... הפסיכית אמרה לי היום שאני לא אצליח לעבוד שם בלי סמים... לפני שלושה חודשים חזר לי המחזור אחרי שנים שהוא לא היה הגעתי למשקל יעד... החודש לא קיבלתי שוב... ...... אני לא רוצה לגדל ילדים לא ככה לא מהנסיבות האלו... פתאום אין לי אומץ לשלוח.... ובכלל לא מבינה למה חושפת את עצמי ככה...

עוד משהו קטן וטוב ולא משנה עבור מה.. ילדים.. לא ילדים.. משקל יעד! ניצחון גדול בשבילך מאמי שלי. אני בטוחה בך.. אני איתך. וכשאפגוש אותך מתישהו תאמיני לי, ששום דבר לא השתנה בעיניי. את בליבי תמיד! ועוד יום! עשית לי טוב על הלב. עברתי יום מטורף, ולא מוצאת כוחות להגיב להודעות שנכתבו אבל שימחת אותי. באמת.. אוהבת, כבר אמרתי?

תאמת זה לא מרגי שכל רע להיות במשקל יעד בעיקר כי כל הזמן אני מקבלת מחמאות על איך שנראית (:-)) סתם.. זה באמת מוזר, אבל זה מרגיש בסדר למרות הפחדים שקופצים ולמרות ששוב מקיאה המון אני אוכלת אני לא זוכרת תקופה כל כך ארוכה שהצלחתי לאכול, מבלי לחזור לצום יש במקום הזה הרבה ניצחונות קטנים כמו לאכול מול אנשים (יש לי חברה שפעם ראשונה ראתה אותי אוכלת ) פתאום זה מקבל פרופורציה שסביר להניח זה לא מוזר לאכול וזה משהו שכולם עושים ואנשים לא בוהים בי כי אני "מרשה" לעצמי לאכול בחוץ ורוב העולם לא הולך ומדבר על כמה שאני שמנה כולם חיים בעולם שלהם ואני בטח ובטח לא מרכז העולם אז כנראה שזה לא כזה נורא לא להראות ממש ממש ממש רזה וגם ככה מעולם לא הצלחתי לראות עד כמה אני רזה... ולשמנם יש זכות קיום.. ובכלל הרי זה לא קשור באמת לאכול אולי אני פשוט פחות מפפחדת לתפוס מקום אולי היום אני מתחילה להבי שמותר לי להתקיים ואני לא לוקחת אוייר של אפחד ואני לא צריכה להתכווץ כדי שיראו אותי... וזה דיי בסדר שיהיו לי צרכים.. ואוכל זה צורך של חיים וכמה שאני שונאת לקבל תעובדה הזאת אני חושבת שלאכול עושה אותי שפוייה יותר...

ילדונת אמיצה 11 ימים-כל הכבוד !!! את מסוגלת להמשיך נראה לי שהפסיכית שלך צודקת זה מקום שהוא לא מקום ולא משנה כרגע הנסיבות שבגללן הגעת לשם , וגם לא משנה כל השאר יש לך אפשרויות אחרות במקום לחזור לשם ? את נקרעת לחתיכות כדי לשמור כל יום עוד יום ואם תחזרי לשם -לא יודעת אייך תשרדי שם אל תשכחי שהסמים פוגעים באיברים פנימיים ואי אפשר אחר כך למזער נזקים את חכמה , מבריקה , חזקה , ורק צריכה להחליט לא לחזור למקום שמשם יצאת לפני כמה ימים , בפעם הבאה זה עלול להיגמר רע מאוד , ואולי אפילו קטלני , סופני !!! תחשבי על אופציה אחרת -כל דבר רק לא לחזור לשם מחזיקה לך אצבעות שתעשי החלטה נכונה למענך -רק למענך שולחת חיבוק גדול וחם חטולית

המחשבה על להגיע למשמרת על לעשות מספיק כניסות כי זה מה שמקיים אותי עושה לי בחילה אני פשוט לא מסוגלת שיגעו בי יותר אני לא מסוגלת לגעת בהם וכל לקוח והסטייה שלו... ועדיין המקום הזה שואב.. שואב לחיים האלו זאת מציאות וכל כך קשה לעשות את הקאט הזה... יש לי לקוחות פרטיים ולא במכון.... ואני רק רוצה שהם יתנדפו לפעמים בא לי להתעורר ולגלות שהכל רק סיוט אחד גדול.... כמה נמוך עוד צריך לרדת כדי להבין שחייבים שינוי מהיסוד? היסודות שלי רקובים הערך העצמי שלי פגום אני בכלל לא יודעת מי ניבטת אלי מהמראה אני כבר שנים רבות מידי לא מזהה את עצמי שם המבט הפך חלול

לא כל כך יש לי זמן להגיב כי צריכה לצאת ללימודים אבל בכל זאת חשוב לי לכתוב כמה מילים כדי שלא תחשבי שמתרחקת או נרתעת כי זה לא משנה לאן הובילו אותך חייך את עדיין עבורי אותה ילדונת מקסימה ואהובה שום דבר לא השתנה בעיניי בעקבות ההודעה הזאת!!! מה גם, שזה היה ברור גם מהדברים שכתבת לפני כן... גאה בך כל כך על היום ה-11! וגאה בך המוןןןןןןן על משקל היעד!!! מה עם המחזור? הלכת לבדוק? ו... אני די בטוחה שהפסיכולוגית שלך צודקת... אז... צריך למצוא דרך איך להיגמל גם מזה!!!! ולמצוא עיסוק אחר שמכניס כסף... אני זזה להתארגן בהצלחה לך ביום ה-12! אוהבת אני

וואו, 11 נקיים כבר? הינה את כבר מצליחה לנצח את "הבלתי-אפשרי" נכון, התהום עמוקה התהום אפלה אבל את כל-כך רוצה לצאת ממנה! רואים ושומעים את זה בין השורות העבודה שלך- אף אחת כאן לא שופטת אותך להיפך אני יכולה להגיד לך "שבת רעה כמוני" גם עשתה בעברה דברים שאני מתביישת בהם כיום..עשיתי דברים לא קלים.אבל הייתי ילדה, הייתי נערה הצלחתי בכוחות עצמי להיחלץ כנראה עברתי תהליכים נפשיים לא פשוטיםשהותירו אותי עייפה "וזקנה" בגיל 18 בלבד! אז הנה, כנראה שגם אצלך התהליכים מתחילים לעבוד תהליכים לא קלים שרוצים שינוי! שרוצים לחופש שרוצים לאור! הם קוראים תיגר על העבודה שלך, הם קוראים תיגר על הסמים הם מושכים אותך למקום אחר את נאבקת עכשיו, זה ברור. זה מעייף ומתיש עד כדי רצון לוותר על הכל. לכן, במקומות האילה שאת מרגישה כל-כך מותשת ועייפה יש פה את המקום הזה. (((((((((((((ילדונת))))))))))))))))))))))))))))))