מי חוגגת/חגגה מימונה?

לא חגגתי השנה מימונה ): לא אתמול ולא היום אתמול נערכה בלילה מסיבת המימונה במשפחתי אצל אחות של אימי והיום יש פיקניק ביער כולם בטח שם ואנחנו לא שם. כל-כך מוזר הכל התחיל מזה שבחג השני אמא שלי התחננה שנבוא אליה. כ"כ רצתה שכולנו נחגוג יחד. קצת התלהבתי האמת הלכתי וקניתי מתנה די יקרה כולה לארוחת ערב אמרתי לא נורא, זה חג שיהיה בכיף. ובאנו. בשולחן הערתי הערה בצחוק לבעלה של אימי שאיזה באססה שהוא לא טיגן את הלביבות של פסח מקמח מצה אלא אפה אותן בתנור כמו פיצה. (אני אוהבת כאילה מטוגנות.) אני הייתי בשוק היא פתאום דיברה אליי מזה בגסות וצעקה מהמטבח "יאאללה, אז תחשבו שאין!, זה מה שיש!" כל ה"נחמדות" שלה נזלה לה מהפנים והרגשות האמיתיים שלה צצו. אפילו שזו אמא שלי הייתי אומרת שזה חוצפה כי הדברים נאמרו בטון מאוד לא לעניין! בטון מעליב. בגסות רוח כאילו מי אני בכלל שמעיזה לדבר. ועוד מה בכלל אמרתי? הרגשתי שמישהו עושה לי טובה שאני שם בכלל. זה לא מכל ה-לב. לאורחים שאני אוהבת לא הייתי מדברת ככה. לא הגבתי על זה המשכתי לאכול כרגיל תוך כדי שאני נוצרת את רגשותיי בפנים. זהו, למסיבה בערב כבר לא רציתי לבוא. לא התחשק לי. והיום? אף אחד לא התקשר לצרף אותנו לפיקניק. אנחנו לא חשובים, לא חלק אינטגרלי מהמשפחה. מעניין, אמא שלי אפילו לא טרחה להתקשר לברר מה אנחנו עושים. או איפה אנחנו ולמה לא באנו אתמול. ממש אכפת לה! נראה לי היא שמחה שלא יצרנו קשר. אלק רצתה לחגוג איתנו את החג! והכי קטע שהיא מסוגלת לבכות היום לאחיות שלה על מה שאמרתי בשולחן, שאני בת רעה וכל מיני כאילה. ואיך היא רבה איתי. ולהכניס את כל המשפחה לסרטים ושקרים ומה לא. והיו דברים מעולם. אז די סמויה, הגיע הזמן שתלמדי כבר לקח! הבעיה היא שניסיתי בכל כוחי להתנק(וזה סיפור בפני עצמו) אבל אי אפשר אי אפשר כשלאמא יש אינטרס והיא פתאום "מתגעגעת " תהיו בטוחים שהיא מצליחה לשכנע אותי מחדש. ומופיעה שוב מחדש. מה היא רוצה ממני? אני חייה את חיי בשקט..

כואב ולא מובן עד כמה אמא יכולה להיות כזו.. וכי למה? מה כבר עשית לה? יש נקודת אור שלפחות בנית לך את משפתחך שלפחות את לא לגמרי לבד למרות שבפנים, יודעת כמה ריק לך.. קבלי חיבוק תומך.. מבין.. מימונה? אתמול אמא פתחה שולחן הפוגע שגר מתחתיי הגיע-כמובן אחריו עוד 2 פוגעים.. חיבוקים ..נישוקים.. וכל הבלעעע הזה מסביב לקחתי את רגליי ואת מכוניתי ונסעתי לחברתי.. בליתי קצת.. והיום, עוד יום מבחינתי.. יום אחרון לחופש. אנחנו כאן איתך יקירה ואהובההההההההההההההההההה

בהחלט מבינה אותך , את צודקת ,לא רק שלא אמרת שום דבר שלא לענין ,אלה שיש לי מין תחושה כזו שהכעס שלך אימך לא היה דווקא מכוון אלייך , עושה רושם -לפחות בעיני , ממה שהצלחתי לקרא -שהיא כבר היתה על גחלים לפני שהגעתם אליה בכלל , ואת פשוט חטפת ישר לפרצוף משהו שלא היה קשור אלייך ,עצתי לך יפה שלי - בפעם הבאה שאת הולכת לקנות לה מתנה יקרה -תשקלי לקנות לה המוןןןןןן טישווווווו , כך כשהיא תחליט לבוא ולבכות לך תגישי לה ישר את המתנה שלך , שתנגב את הדמעות -מרגישה ששוב יש לך רגשות אשמה , על מה עכשיו ? לא עשית כלום !!! תודה לאל שיש לך משפחה שלך שאת הקמת ושאת יכולה להתגאות בה ולהאחז בה בכל נימי נפשך , את באמת לא זקוקה להרגיש אשמה על לא עוול בכפך , ולגבי מה שלא גמרנו להתכתב אתמול בלילה , אני עוד צריכה לחשובבבבבב , בנתיים שולחת חיבוק חם מתוקה ותמשיכי בחיים שלך חטולית

את כ"כ הצחקת אותי בשרשור ההוא עם הכלב ואיך שהוא משתין וההקבלה שלו ל- זכר האנושי הלא הוא "הגבר" שאני פשוט המשכתי את הצחוק. ואת לא צריכה לשבור את הראש כי ממש ממש עשיתי מזה עוד קצת בדיחה... אה ובערב של אותו יום מגעיל שסיפרתי עליו, הפתעו אותנו זוג חברים (של בעלי כמובן) והיה מזה ערב מקסים וזורם.. עשינו על האש לסגור את החג שתינו קצת יין אדום עשינו לחיים צחקנו התבדחנו בהחלט - שפוי!