מה עושה כאן....
דיון מתוך פורום נפגעי/ות תקיפה מינית - תמיכה
אני בעצמי לא יודעת. עזבו את זה שזה "חג".. ואני שומרת. אבל כתבתי שאני לא רוצה לכתוב כאן יותר אז מה עושה כאן? מרגישה שזה לא המקום שלי מרגישה שעוד לא מצאתי את מקומי. נודדת מפורום לפורום.. מנסה.. קצת פה קצת שם.. אבל כנראה שיש בי משו פסול. אולי זה אני אולי זה המילים שלי אולי אני סתם עוד אחת.. ולא, אני לא כותבת כדי לקבל תשומת לב. אני באמת כותבת את מה שמרגיש לי את מה שעלה בי , ולכן כתבתי שלא רוצה להיות כאן. יש ככ הרבה סיבות ששומרת לעצמי כי יודעת שלא יבינו כי אני עוף מוזר תמיד הייתי כזו גם במשפחה אני עוף מוזר חייזר שלא מבינים מה אני עושה סיפור מזה שהוא "רק קצת נגע בי" (אמא שלי-אחרי הנסיון האובדני הכמעט אחרון) מנסה להיות בסדר עם כולם רק מנסה.. אולי לא מנסה מספיק אולי אני באמת כלומניקית. כמו תמיד גדלתי עם זה וכך גם עכשיו. בחיים האמיתיים, אפ'פעם לא התייחסו אליי אפ'פעם לא באמת שמעו את מה שיש לי לאמר תמיד העדפתי לשתוק ועכשיו.. עכשיו מנסה.. אבל עדיין לא מתייחסים מצטערת שלא כותבת ברור כל כך. מצטערת שזה רק במילה פה מילה שם.. לא קשור לכלום נראה לי. רק סתם מן תחושה כזו שמרחפת באוויר כמו המון זמן לא שווה כלום גם לא יחס. . בלעעעעעעעע.... סליחה שהקאתי יודעת שאשלח, ואתחרט על זה וארצה למחוק. למחוק אותי את קיומי את מה שעוד נשאר ממני.. סתם התבייכנות. בגלל מה? פאק איתי. כל כך שונאת....... ועדיין.. מה עושה כאן? כן, הפוגע שוב כאן, וכבר נמאס לי לכתוב את זה כמו תקליט שבור. נמאס לי לשמוע את הקול שלו.. ושוב סליחה. אני בסדר. סתם מוציאה קיטור.. (חוסר טיפול של שבועיים..לבד) לשלוח?.. ..
את יודעת את זה? שהעופות המוזרים מריחים אחד את השני....מזהים את עצמם אצל מי שנמצא ממול... ומה את עושה כאן? את קודם כל כאן, מרשה לעצמך ונותנת לעצמך מקום.. אני רוצה לבקש ממך, אל תאבדי את התקווה..איש אינו יודע באמת מה יהיה מחר, אבל אסור לנו לחדול לשאוף..לרצות...להאמין ולקוות, כתבתי פעם שאמונה ותקווה היו האוכל והמים שלי. את יודעת..שנים אני בפורומים, שנים אני מגיבה, אך שנים רבות הן השנים אשר לא נתתי לעצמי ביטוי, הייתי לפעמים כותבת את השירים שלי שם..מראה נוכחות, אך בעיקר בשביל אחרות...ואז גיליתי ששם אני, שם בתגובות לאחרות אני מקבלת את המקום שלי...שם אני מוצאת את התקווה הכי אמיתית והכי עמוקה שלי, משום שאינני כותבת למישהי משהו שלא מחובר אלי באופן כנה ואמיתי. גם אני אחזתי בכבלי השתיקה שנים, איישר מבט לאמת ואספר לך שמהיום שאני זוכרת את עצמי אני שותקת, זו השפה הראשונה שלמדתי, התקשורת הראשונית שקבלתי, השתחיקה, היד שאטמה את הפה הצליחה לדומם כל צעקה וזעקה שבי, כל קול קטן וגדול, כל ציוץ שרק רוצה לצאת החוצה..השתיקה את קול רחשי ליבי, ציפור נפשי דיממה לתוכי, מילותייה שרטו את נשמתי, ובאיזשהו שלב הבנתי שאינני יכולה להמשיך להתהלך ולהתנהל ולסמן כ"כ הרבה וויים כשבתוכי כ"כ הרבה פציעות ודמומים. שהתחלתי לשחרר את כבלי השתיקה הבנתי כמה חכמה הייתי בתור ילדה קטנה, הבנתי שבעצם שאז שידעתי שאיש לא יקשיב, לא ישמע ולא יראה..צדקתי, ואולי אף הייתי יותר חכמה מהיום בו החלטתי להסיר את הכבלים שפצעו והשאירו בי צלקות. ואז הגעתי לעוד תובנה, כמובן שלאחר זמן מה..כי הרי ברור שחוויתי סוג של טראומה גם שהבנתי שבעצם שנים צדקתי, שנים ששתקתי ונתתי מקום כה גדול לקשר השתיקה, עשיתי בשכל...אך אז הבנתי שאני לא צריכה עזרה חצונית ופיידבקים חיצוניים על מנת להפסיק לשתוק, לשחרר את הכבלים...ואני גם לא צריכה שבאמת ישמעו או יראו את מה שיש לי להגיד, משום שבאמת רוב בני האדם אינם מסוגלים להכיל זאת...ואני יכולה לעמוד מנגד להעביר הרצאות שלמות על מה שיש לי לומר, על השתיקות וכמובן המון ביקורת כלפיי המון גורמים, בני אדם וכמעט כל ייצור שהיה בחיי, אך מי שנמצא מנגד לא מסוגל להכיל זאת, וגם אם אוזניו יהיו פתוחות כדי לשמוע...הוא לא באמת יבין. אך חוסר ההבנה והאטימות לא צריכה לגרום לי לשתוק ושוב לשים מסקנטייפ על פי, אלא פשוט להבין שיש אנשים שלא מסוגלים להבין והיום זה כבר בסדר, כי בגלגול הזה לא אוכל לשנות אותם. בכל מקרה, כתבתי הרבה ואולי קצת יצאתי מתוך מה שרציתי באמת לעביר אלייך...אבל רציתי לומר לך שאולי תשחרי את חומות השתיקה? ואיך תתני לעצמך מקום בלי כ"כ הרבה סימני שאלה? כי הרי ברור שמגיע לך מקום והרי ברור שיש לך מקום!!! העיניין זה שאולי את לא מסוגלת לקבל את זה, וזה כבר משהו אחר...אך גם ניתן לשינוי, פשוט צריך להתמקד ולהבין שפה טמונה הבעיה. אין לי מושג מהייכן הכוחות לכתוב כ"כ הרבה.. מה שכן אני מאמינה שזה משום שאת מאוד נגעת לי, תחושת החוסר שלך והביטול העצמי, אפילו הצלחת לעצבן אותי בדבריי על עצמך, ומתוך זה מצאתי את הכוחות האמיתיים להגיב לך.. בבקשה, נסי להיות רכה יותר עם עצמך.. ציפור נפשי
לידיעתכן זו המשפחה הכי מיוחסת ביקום... נכון, משפחה עם כמה פאקים לא קטנים ושריטות וחריצים בעומק האמק של האמק- אבל הנה אתגר מחשבתי- מישהי היתה מוכנה לוותר על השריטות ולוותר גם על ה'יתרונות' שבפאקים האלה...? עסקת חבילה או סתם מיתוס רומנטי מיותר של האומן המיוסר? (והערת אגב, גם אני עוף מוזר, אבל באמת...).
רק אומר לך שנראה לי שאלו הם בדיוק אותם הכוחות עליהם בובה דיברה קודם לכן כשכתבה לך וכל הכבוד שאת היום מרשה לעצמך לקחת מקום עבורך שחף
כתבת דברים כל כך נכונים.. צריכה לקחת צעד אחד קדימה. ולא לברוח להשאר להאבק על קיומי .. אבל זה רק מילים, לא באמת יכולה ליישם אותם כרגע.. עבודה קשה.. יקירה, אני שמחה כל כך שכתבת לי. אין לך מושג עד כמה ליבי התמלאה באושר שכתבת וידעתי. ידעתי שיש בך עוד כוחות.. ואני גאה.. ככ גאה בך. כמו אמא כזו שגאה בילד שלה שלומד ללכת למרות הנפילות שלו.. אנסה להיות רכה.. באמת. מבטיחה תודה לך. בובה.
מצטארת לשמוע שכל כך קשה ששוב נאלצת לשמוע את הקול מעוס הזה... וגם... שלא מצליחה להרגיש שייכת בשום מקום ולא,את לא סתם עוד אחת המילים שלך כל כך חשובות ומשמעותיות!!! תראי כמה חיים את מביאה לפורום הזה כמה תמיכה, כמה רגישות ובהרגשה שלי גם הודעות שלך תמיד מקבלות הענות ואנשים משתדלים לתמוך בך עד כמה שניתן את חשובה ואהובה כאן!!! אני מבינה שכנראה בהרגשה שלך זה שונה... האם את חושבת שניתן לעזור לך בדרך כלשהי להרגיש יותר שייכת, להרגיש שכאן זה גם הבית שלך? מה צריך להשתנות מבחינתך, כדי שזה יקרה? אוהבתותך ושולחת חיבוק חם מכל הלב אני
אהמ.. פעם היינו משפחה מאוחדת יותר. היום מרגיש לי מוזר בכל מקום שאליו הולכת. שכותבת שמדברת אני פשוט תוהה לעצמי מה יש בי שאין באחרים? מה רע בי? תמיד משתדלת לתמוך.. משתדלת למצא את המילים .. אז לא כותבת בשפה גבוהה.. בלע.. שחפיתי.. סתם התבכיינות .. מה ירגיש לי כמו בית? ..שאלה קשה. באמת שאלה קשה. לא יודעת מה חשבתי לעצמי כשכתבתי את מה שכתבתי. .. ידעתי שארגיש שצריך למחוק. סתם מצב ביש אבל יהיה בסדר שחף שלי ערב טוב לך..
איזה לוקשששש ארוך הוצאת רק כדי להגיד שאין לך מקום תראי כמה מקום לקח הלוקש שלך ח-ח-ח-ח-ח-ח-ח-ח סתם סתםםםםםםםםם לא יכולה להבין אייך את אומרת שאין לך כאן מקום ? את מוותיקות הפורום הזה ,שאני אתחיל להגיד לך את כל מה שאת אומרת לאחרים על זה שהם לא מוצאים את המקום שלהם ? לחפור לך קצת עוף מוזר ????????????. לפחות תגידי איזה סוג של עוף מוזר את שאוכל לזהות אותך בין כל שאר העופותתתתתתתת ח-ח-ח-ח- בובית -הלילה החג מסתיים ואתו גם שאר המעצבנים -שהולכיםםםםםם מניחה שהשבוע לא היה קל בכלל ומחר כבר יום חדש וחוזרים לשיגרה אז קחי אוויר צאי אל העיר תבלי לך בכייף ומקווה שתחזרי שפויה מיאוווווו
חחחח טולי. תרגיעי בסדר? סתם רציתי פידבקים על חשובנך, מה כ'פת לך.. ברצינות- איזה עוף מוזר? אני ברבווזון מכוער ועכשיו אל תגידי לי שבסוף הוא נהפך לברבור יפה כי עד שהוא הגיע לשם, הוא סבל הרבה.. וחזרתי שפויה מהבילוי. יתר על המידה.. שונאתותך אךךך מתעלייך בובה.
לא בטוחה אך את עכשיו ומה מרגישה, אבל אני מקווה שתוכלי לקבל את העצמך כמו שאת עדיין מחפשת את מקומך... וזה לגיטמי וכל כך טבעי אחרי כל מה שעברת ומתמודדת היום... ברגע שתקבלי עצמך תיהיה בטוחה גם במקומך... תיהיה בטוחה במקום אחד לפחות...שתצליחי לבנות לך ..מקום בטוח שתוכלי לשוב אליו ברגעי משבר... למדי לאהוב...לקבל את עצמך יש בך כל כך הרבה חבל שקשה לך לראות יש ברכה...אני מצטטת מקדישה לך: "אילו היה באפשרותי לתת לך דבר אחד בלבד, הייתי נותן לך את היכולת לראות את עצמך כפי שאחרים רואים אותך, ואז היית נוכח לדעת עד כמה הנך אדם מיוחד במינו." לילה טוב אידה --------------------------------------------------------------------------------
מנסה להאמין שמה שכתבת לי אכן כך. באחד מהשיעורים בקורס היינו צריכים לצייר ולהוסיף דף נוסף וכל הכיתה היתה צריכה לעבור לכתוב על הבן אדם כמה מילים. וכמה מחמאות קיבלתי. וכמה לא הייתי מודעת למה שאומרים עליי.. הלוואי שיהיה בי את היכולת להאמין רק להאמין שזה נכון. טנקס אידה. יומטוב
רך ועוטף של לילה טוב. אני לא מוצאת כרגע את המילים נוכח הזעקה שלך, נוכח ההתעלמות של משפחתך: "נגע בך קצת??" "מזה את עושה סיפור?" אני לא מקבלת את זה קשה לי לקבל את זה ואת כל-כך לבד בזה. ובעצם לא לבד את איתנו.. מה אני יגיד לך, בובה אין לי מילים.. אני פשוט אתן לך חיבוק לילה טוב...
לא יודעת את כל הסיפור וכן, זה מה שאמרה לגיסתה באותו יום ששכבתי בבית החולים מטושטשת לגמרי. גיסתה ביום למחרת אמרה לי את מה שאמא אמרה.. "הוא רק קצת נגע בה" רק קצת? 10 שנים זה קצת????????????????????? טנקס דרלינג. *חיבוק בחזרה*
