מה דפוק בי????

למה כולם מצליחים לחיות חיים נורמליים ורק אני לא? למה כולם מצליחים לבנות מערכות יחסים ורק אני לא? למה אנשים יכולים לחיות את ההווה ואני חיה את העבר? למה אני בוחרת תמיד את האנשים הלא נכונים, שיזיקו לי, או שיעשו לי רע, או שיפגעו בי? למה אני מכניסה את עצמי לסיטואציות האלה? למה אנשים נורמליים מסוגלים לפרגן לעמנם ואני תמיד שונאת את עצמי ושמה לעצמי רגליים? למה אנשים יכולים להסתכל במראה ולחייך לעצמם, ואני יכולה לחייך רק לאחרים, רק לא לעצמי? מה דפוק בי, מה?

מה דפוק בך? כלום. את נפגעת בעבר וזה משפיע על ההווה. לצערי זה משפיע בכל מיני דברים.. וגמני מוצאת את עצמי שואלת את השאלות.. וזה כואב, ככ כואב.. אני יודעת כמה כאב זה רק מוסיף. אין הרבה מה לאמר לך רק שמאוד מבינה ולא, את לא דפוקה.. את הרבה מעבר ללהיות דפוקה לא דפוק בך כלום זה רק משקעים מהעבר הכואב שעברת ממה שאת צריכה לטפל כדי להראות לעצמך עד כמה את לא דפוקה לטפל בעצמך על מה שעשו לך ולאט לאט להגיע לתשובות.. כאן איתך יקרה.

שלום לך וברוכה הבאה לפורום שלנו את באמת רוצה לדעת מה דפוק בך ???? באמת , אבל ממש באמת ????? ממש - כלום !!!! את מתנהגת כמו כל קורבן למעשה,,,,,,,,,,,,שעשו בך וחושבת בדיוק כמו מישהי שנפגעה ומרגישה בדיוק כמו שנכון לך להרגיש ומתנהגת בדיוק כפי שהכי נכון לך את בטיפול כל שהו ? תאמרי לי בבקשה , מי הם -כל אלה שמצליחים לחיות חיים נורמליים ? שמצליחים לבנות מערכות יחסים? שיכולים לחיות את ההווה ולא את העבר ? האם הם כולםםםםםםם אנשים שנפגעו מינית בצורה כזו או אחרת ? או שהם אנשים רגילים כמו השכנה שלי למשל ? למה את בוחרת תמיד את האנשים,,,,,,,,, ומכניסה עצמך למצבים ???? לפעמים אי אפשר לענות על שאלות כאלה , וחוץ מזה , מי אמר שאת בחרת אותם ? יתכן ואת נראית מאוד פגיעה ולכן הם נדבקו אלייך ????? חשבת על זה ? וכמו שאת אומרת -למה אנשים נורמליים מסוגלים לפרגן,,,,,,,,,, מה זה נורמלי אצלך ?מי זה נורמלי לדעתך ????? למה את שמה לעצמך רגליים ? מה קרה , אין לך זכות לחיות ? למה את שונאת את עצמך ? מה עשית לעצמך שראוי לשנאה שלך ? אחרי כל אלה את מתפלאה שאת לא מסוגלת לחייך לעצמך ? אז בואי נראה -מה היה לנו כאן ? בחורה שנפגעה וכל עולמה קרס עליה , היא אולי אינה משתפת אף אחד -או שכן ?סוחבת הכל על עצמה לבד ונושכת את השפתיים בכל פעם שרוצה לבכות כדי שלא ידעו שקרה לה משהו ,וממשיכה לחייך כאלו החיים היפים ממשיכים , את מוכנה להחליף פוזיציה ? כלומר , במקום לתת כך הזמן כתף שכבר נשחקה , את מוכנה לקבל כתף ולבכות עליה כמה שאת רק מסוגלת ? אם כן , את מוזמנת להשתמש בכתף שלי ולבכות עליה את כל מה שבא לך , את כולך עד תום , מסכימה ? אפשר לשלוח לך חיבוק גדול של דובי חטולית

לא יודעת אם את זו שכתבת למטה... בכל מקרה ברוכה הבאה והתחושה של דפוקה היא אצלך... כי ברור שאת לא כל מה שאת מתארת וכועסת על עצמך הן תגובות נורמליות למצבים לא נורמלים... מצבים טראומטים שאני מניחה שבגללם את כאן... אבל יש דרך לשנות לקבל את עצמך חזרה לחייך לעצמך לאהוב את עצמך איני יודעת אם את בטיפול, אך זה מומלץ בכדי לעבוד עם עצמך לקבל ולשנות את ההרגשה שוב ברוכה הבאה ומקווה לראותך כאן איתנו אידה

קודם כל - כן, זאת אני ה"אחת" הזאת והאחת שלמטה, עם הכינוי הטיפה יותר ארוך. כתבתי את ההודעה הראשונה, ואז פתאום הרגשתי שוב שאני דפוקה. דפוקה מהיסוד, וכתבתי עוד הודעה. תודה לכן, על האכפתיות והמילים הטובות. הייתי רוצה לקבל את הצעתך חטולית יקרה, לבכות על כתפך. אבל נראה לי שמשהו בי איבד את היכולת לבכות כבר מזמן. אולי בגלל התחושה שאני לא מובנת אף פעם, שכולם מסתכלים עלי מההצד ושופטים (או שכך אני חושבת, והכל בראש שלי). הכל נראה לפעמים כל כך כל כך קשה, וכואב. והזכרונות האלה שעשיתי את כל מה שביכולתי לא לזכור אותם, להדחיק, פתאום עולים להם בלי לבקש רשות ומטריפים אותי. פתאום אני קוראת יומן ישן, ו"מגלה" (מדהים איך אפשר לשכוח דבר כזה בכלל) שנשארתי ידידה שנים ארוכות של מישהו שפגע בי. פשוט בחרתי לא לזכור. וכל זה מתערבל ביחד עם הפסח הזה, שנראה יה שלא נגמר אף פעם, והתסכול על חוסר היכולת לפעול כדי לשנות את חיי. וכן, אני בטיפול.