לא מבינה מה עובר עלי..טריגר
דיון מתוך פורום נפגעי/ות תקיפה מינית - תמיכה
מרגישה לא טוב פיזית...וכרגיל כשאני חלשה פיזית הזכרונות צפים ומכים כל כך חזק...קראתי מחקר באינטרנט על ילדים מאומצים ועל הטראומה של האובדן של האמא הביולוגית..שזה פצע שמשפיע על המשך החיים כי זאת נטישה נטו..ואני חושבת לעצמי שאותי נטשה גם האמא שילדה אותי...וגם האמא שאימצה אותי...שבעצם אין פלא שחיי מנוהלים לגמרי על ידי פחד נטישה...ואני חושבת על כך שגדלתי בבית כל כך מסוכן..שאם הייתי אומרת מילה לא במקום..אם הייתי מעיזה לצעוק או לבכות..הייתי מקבלת עונשים קשים..פיזיים ונפשיים..מכות והעלבות..קללות...ולא ברור לי איך אני המשכתי ואיך אני ממשיכה לשרוד כי גם היום העולם שלי מרגיש כמו מקום כל כך לא בטוח... לא יודעת...קשה לי..החיים האלה נמאסו עלי... דמעה
דמעה יקרה שלי, האם יש בנינו טלאפתיה? כל הערב הרגשתי רע, כאבי ראש נוראיים. ורק עכשיו הצלחתי להרדים את כולם... כואב לי נורא מה שכתבת... ובהחלט עורר אצלי טריגר כואב מאד... אני שנולדתי ל"הורים" ביולוגים, חוויתי את אותם דברים שאת מתארת, אני לא יודעת אם להעיז ולהגיד לך שאפילו יותר גרוע... גם מהמקום ממנו באתי לא היה מקום לרצונות שלי, לחלומות שלי, כל אמירה שלי זכתה לתגובה של מכות. וכמה משפיל זה לקבל מכות...וכשמכות הופכות להיות חלק משגרת החיים שלך... אני בטוחה היום שהצורך להכות אותנו היה צורך קיומי של אלה שהביאו אותנו לעולם, כמו הצורך שיש לכל אדם באוכל שתייה שינה, כל צורך אחר... ואחר כך כשלקחו אותנו לפנימיות, בתור ילדה קטנה, אני רואה איך הבית מתרוקן מהאחים הקטנים שלי... יודעת שגם יומי יגיע, אבל לא ממש יודעת מה משמעות הדבר... ואחר כך בפנימיה הרחוקה, עומדת שעות ליד השער... בוכה דם, מחכה לאמא השקרנית שמבטיחה כל יום שאם אפסיק לבכות אז מחר היא תבוא... בטח שלא באה... וההתפכחות הכל כך כואבת, שאת למעשה לבד בעולם הזה למרות המשפחה הגדולה, ועל הנפש המרוסקת הזאת, לא יכולה להמשיך מצטערת.... רק תראי שאין שום דבר בטוח בחיים האלה גם לא אמא ואבא.... ולעומת זאת חברה טובה שלי שאימצה שני ילדים, ואת הנשמה נותת להם... בחיים האלה צריך שיהיה מזל יותר מכל דבר אחר. לילה טוב מתוקה, מצטערת שהלאתי אותך פשוט עוררת בי טריגר לאחד הפצעים היותר כואבים שלי, וזה בסדר, אל תרגישי אשמה....
ליאור עוררת בי צמרמורת עם משהו שכתבת...אני זוכרת את עצמי בגיל 5..אמא עזבה ואני הייתי מחכה כל סוף שבוע מהבוקר עד הערב ליד החלון כי אבא שקרן אמר שאם אהיה ילדה טובה אז מחר אמא חוזרת..חיכיתי כל סוף שבוע מול החלון הארור הזה משך יותר משנה אבל אמא לא חזרה..ובהסוף אבא אמר שהיא לא תחזור אף פעם כי אני ילדת זבל והיא לא מעוניינת להמשיך ולגדל אותי....אלוהים..כמה כאב... מקוה שאת ישנה עכשיו..אני לא מצליחה להרדם דמעה
