פסח ראשון בלי אבא

ורק הבית שלי על הראש... אין צורך לדאוג לבית נוסף - וזה עושה שקט ניפלא בראש..ממ.. האם זה בסדר להרגיש כך - לקבל את פסח ברוגע, בלי הלחץ והדאגה שיש לי שני בתים על הראש? חייבת לספר על ה"שיבעה", אתחיל כבר בלוויה - הוא (המנייק) מגיע לכל לוויה בישוב, מסתחבק עם כולם... מצאתי את הדרכים שלי להתחמק ממגע - אבל הפעם הלוויה של אבא שלי ואין מנוס ... הוא בטח יגיע , ויפנה אלי ו... מה אני אעשה??? זה מה שמטריד אותי ביום הלוויה - נהייתי יתומה-וזה הקושי העיקרי שלי. הוא לא בא ללוויה -כנראה שהוא יודע שאינו רצוי- מקווה בכל ליבי שלא יופיע לשיבעה, כי ממש לא מתחשק לי להתחיל עם הסברים -אולי רק אקום מהאוהל ואעלם, ואולי אתפרץ עליו... מה עושים??? אני קמה בבוקר כל הגוף שלי תפוס והרגל מושכת חזק- מנסה להבין מה עשיתי? מה הרמתי? איזו תנועה לא רגילה הפעלתי??? עובר יום יומים וחברה שבאה לבקר מספרת שבמקרה היה לה טרמפ והיא באה, ואולי תבוא שוב למחרת עם... כמובן!! וחשבתי שהוא כבר לא יגיע. והתפיסה הזו בגוף שלי מתחדדת - ודפיקות לב, לילה ללא שינה, בכי, קמה בבוקר עם החלטה - לחתוך את העניין. מחפשת באינטרנט את הטלפון שלו, לוקחת נשימה ארוכה............... שלום, זה המנייק??? כן , מבהירה ש"זו לא שיחת נימוסין" לפני שאני מזדהה כדי למנוע אפשרות של סמול טוק, ואז אומרת "שמעתי שיש לך כוונה להגיע לנחום אבלים - אז אני רוצה להגיד לך שאתה לא רצוי בסוכה שלנו"- והוא עונה " אין בעיה, אין בעיה..." ובזה מסתיימת השיחה. כל-כך יחלתי לאימות, ידעתי בדיוק מה אני הולכת להגיד לו, וזה פשוט הסתיים כך - סגרתי את הטלפון מוטשת בוכה , בדרך חזרה אל האוהל פתאום אני מזהה שהתפיסה ברגל השתחררה.

פסח ראשון בלי,,,,,,,,,,, אם יש מקום לתת לכאב להיות , אז הכאב נמצא שם אם לא מרגישים - אי אפשר לפברק אולי עוד יחלוף זמן , אפילו עד ה-שנה של הפטירה כדי שתעכלי את כל הענין , שזהו , שזה באמת נגמר באופן סופי כי כבר עבר,,,,,,,,ובנתיים דברים משתנים מאליהם , כמו למשל שלא צריך שוב לנקות שני בתים ,למרות שאני די משוכנעת שזה באמת מה ש-"היה לך על הראש " , נראה לי שמה שהיה שם על הראש היה אבא -עם כל המשתמע מכך ,כל הרגשות כל הכאב האכזבות וכו', הכי נכון לקבל את הפסח בדיוק כמו שזה מרגיש לך , בלי לעשות חשבונות אם זה נכון או לא , אין חיה כזו שאומרת לך מה נכון ומה לא , רק מה שאת מרגישה , יחד עם זאת יכול בהחלט להיות מצב שאת מנסה להגן על הרגשות שלך מלפרוץ החוצה וזה יצא מתישהו , אולי אפילו בחג ,ואולי לא !!! למה כל המחשבות ? הרי חלקת לו כבוד ראשון ואחרון כמו שהיית צריכה , אז מה קורה ? למה את " מבקשת אישור "שאת יכולה לעבור את החג בשקט ? ומה יקרה אם פתאום תרגישי לחץ ומועקה ותפרצי בבכי ? אפילו בכי של הקלה -אז מה ?לא הגיע הזמן שתרשי לעצמך להיות את ולהרגיש את מה שבאמת נכון לך להרגיש בלי רגשות אשמה ???????? אני בטוחה שכן !!! ולענין השני של ה,,,,,,,,,,לדעתי פעלת בצורה הכי נכונה שרק יכולת , גם אם את מרגישה שכבר היית מוכנה להתמודד מולו ולהטיח בפניו הכל,,,,,,,,,נראה לי שבכל זאת המצב הרגיש לא היה מאפשר לך בזמן השבעה לפתוח את הפה ליד כולם ולזרוק לו בפנים את כל הכאב שלך החוצה , לא יודעת למה אבל נראה לי שהתנהגות כזו עם כל השינויים הנפלאים שעברת - לא היתה מתאימה לך ,עובדה שהרגשת את הלחץ הנפשי ברגל כמו שקורה לך במצבים,,,,,,,,,,,ומיד אחרי שיחת הטלפון -כמעשה קסמים הכאב נעלם , כי ידעת שהוא לא יבוא - שלא תצטרכי להתמודד איתו בסיטואציה הזו דוקא פנים אל פנים !!! תחושת ההקלה שהוא לא יבוא גרמה לך להיות מותשת כאלו יצא לך הרוח מהמפרשים ובכי של הקלה , יקירתי - את לא יודעת כמה אני גאה בך !!! את מדהימה !!! מותר לך לטפוח לעצמך על השכם בלי להתבייש מפני שעמדת במצב מאוד עדין ומאוד רגיש ויצאת ממנו כמו גדולה , את בכלל קולטת את זה ? זה מה שצריך להיות לך מול העיניים , ההתמודדות עם ה,,,,,,,,,בדרך שגם לא פוגעת בך , אלה משחררת אותך !!! את נפלאה !!! תסתכלי במראה כעת ותגידי לי מה את רואה ? מחזבקת המונים חטולית

חטולית יקרה, תמיד עם המילים הנכונות, המעודדות, המחזקות, המכילות, תודה לך יקרה. ואיך את מחזיקה ובן זוגך? מקווה שהבריאות משתפרת מיום ליום}{

אחותי קודם כל, יכולה לאמר לך, שכשאבא שלי נפטר, החג הראשון בעלדיו היה קשה מנשוא. לאמר שמקווה שתעברו את החג בלי הרבה כאב, זה סתם אימרה לדעתי כי מציאותית - יהיה כאב וקושי ותרגישו בחסרונו אבל, יכולה לשלוח חיבוק תומך ומאוד מבין! לך ולמשפתחך ומעבר לזה- את אמיצה את גדולה מהחיים את .. את- פשוט שיחקתותה בגדול אחותי. למרות הקושי, השבעה, הכאב, הבכי.. שולחת חיבוק ענק וחג שמיייייייח בובה

אני בנתיים לא מרגישה את הצער, גם אצלי זה לא היה טראומטי כמו אצלך , הרבה זמן הוא ייחל למות וגרם לכלנו לחשוב שזה הדבר היותר טוב שיקרה לו. ואולי מרוב קושי גם אטמתי את המקום הזה שמרגיש צער וכאב, ת'אמת אחת הסיבות שחזרתי לטיפול היו ש... הוטרדתי מהעניין שאני לא מרגישה כלום, טוב עזבי זה מסובך - כל עניין הערכים השתבש לי לגמרי (איזו מן בת אני שלא מצטערת וכו..) וכן - WOW ענקי - את זה הרגשתי בהחלט, - תודה יפה שלי, ושיעבור לך הפסח בשלום אני זוכרת כמה תמיד היה לך קשה - שולחת חיבוק גדול

היי, הייתה לי תקלה באינטרנט ורק היום בצהריים סודרה.. לא משנה.. יקירתי, לפני הכל, אני שולחת לך ניחומים על מות אביך. ו...מותר לך בהחלט לחוש הקלה. בטח היה לך לא קל לדאוג לאביך ז"ל ולצרכיו ולסעוד אותו. אבל עשית זאת, למרות הקושי. בשורה התחתונה- סעדת אותו לפני מותו. ניקית לו, דאגת לביתו בנוסף לצרכייך. עשית מצווה גדולה וזה מה שחשוב.. את היית שם בשבילו לפני מותו. אני מבינה את ההקלה ואת רגשות האשם שבאים בעקבותיה.. ליזוש, כבר אין מה לעשות, הוא נפטר ואת השחררת מן הצורך לדאוג לו. זו דרך העולם.. ובהחלט מגיע לך עוד "כל-הכבוד" על הדרך הישירה, הבוטה והנוקבת בה התעמתת עם ה"מנייק". עשית זאת בצורה ישירה חד וחלק העמדת גבולות ועמדת על שלך והוא.. "הסתלק"..ולא במרכאות. וואו- אני חושבת שאם הייתי אני בסיטואציה שלך הייתי.. לא יודעת, מה הייתי עושה... (אולי מתחבאת לי "מתחת לקבר.."?) אני כל כך גאה בך על האומץ להתקשר אליו ולומר לו ישירות בפרצוף שהוא לא רצוי. לפוגע שלך !!!!!!!!!!!!!! את גדולה. ((((((((((((((((((ליזוש)))))))))))))))))))))) מקווה שזה יחזיר לך במעט את האנרגיות הרבות שזה לקח ממך.. ושוב, מצטערת מאוד על האיחור בתגובה סמויה

החיבוק ניפלא והמילים שלך ממש מעודדות ובאמת נותנות כח ופרספקטיבה חדשה להסתכל על הדברים תודה וחג ניפלא לך