אני כאן, קצת מרוסקת
דיון מתוך פורום נפגעי/ות תקיפה מינית - תמיכה
כן, חזרתי...והיה לי מאוד קשה ואני כאן כעת מרגישה לבד, מזכירה לעצמי לחבק את עצמי..כי זה מה שיש כעת ולא לפחד כל כך ויהיה בסדר ויש לי המון, רק שעכשיו קשה וכואב והאופל מאפיל על המון דברים אחרים, אני יודעת שניצחתי את נסיבות חיי אפילו, נצחתי כל דבר שהיה אפשרי וכמעט בלתי אפשרי, כל דבר עליו שמו חותמת ואמרו "היא לא תהיה מסוגלת", -ואני כבר נצחתי. ואני עם תהומות שאי אפשר למדוד אותם בכלל, שכמעט נבצר מבנאדם אנושי להעריך אותם. יודעת שאני צריכה משהו מעבר להכל, יודעת שאני צריכה משהו ולא בטוחה שהוא קיים כאן, במדינת ישראל, אולי בעולם כולו.. אז מה עושים? ממשיכים חבק את עצמי? העולם הזה קשה מדי, העולם שלי, המציאות שלי, המון פערים המון התנגשויות המון דברים חסרי הגיון, המון אימה.. תודה לכן על התמיכה, תודה לכן על מקומכן כאן, תודה לכן תודה אמיתית מכל הלב לכל אחת ואחת מכן לכולכן לכולכם מישהו כאן עדיין בשעה זו? שלכן ציפור הנפש אשר מחפשת את עצמה....משהו נאבד ואבד
אני פה... קבלי חיבוק
אני כאן... קשה? מאוחר... לא ישנה??? את ניצחת...בודאי...וזו רק ההתחלה... את יודעת שאת יכולה רק להמשיך לגדול ולהתחזק... לבנות ולהגשים את עצמך רק שימי עצמך במקום ראשון תעניקי ותני לעצמך את הכי חשובה! שולחת חיבוק מחזק אידה
אידה.. אם היה אפשר לדבר איתך עכשיו.... קשה לי מדי כואב לי מדי אני עייפה מדי ועייפה מדי מותשת מדי ומתי מתי מתי אוכל להניח את ראשי וקצת לחוות שקט?
