ופתאום לחזור מפחיד יותר מלהיות שם
דיון מתוך פורום נפגעי/ות תקיפה מינית - תמיכה
אוי ה' סוף סוף בבית ופתאום יש דמעות מסתכלת מסביב על המיטה על החלון על הנוף על הבית על עצמי והכל זר ופתאום הכל מתחלף בשניות כבר אין קירות של בית חולים וכבר לא בודקים כל שעה נוכחות ופתאום מותר לי לעשות הכל ואני רוצה לעשות ואני לא יודעת מה כאילו לא יודעת מה עושים בחוץ ורק 4 ימים במחלקה סגורה רק 4 רגרסיה מטורפת לפעם הכל מאיים מפחיד ודמעות וחיוך וניירת ובלאגן בראש ומלא מילים של הרבה מטפלים שחצי מהם לא ברור מי נתן להם תעודות מה שבטוח שתעודה ביחסי אנוש אין להם ופתאום שקט ולבד ואין אפחד שמסתובב בלי מטרה או צורח או חושב שהוא תכף ממריא פתאום הסיגריה יש לה טעם של בית והקפה מיוחד במינו ופתאום הכל כל כך שונה 4 ימים ששינו כל כך הרבה. וזאת רק ההתחלה כי כלום לא ברור ואולי שוב חוזרים ושוב אורזים תכרית ותשמיכה האהובה וחוזרים לשבת בין קירות לבנים ( או נכון יותר בצבע אפרסק חיוור) והכל מאיים מידי השפיות מפחידה לפעמים יותר מהחוסר שפיות... ויש לי היום יומולדת... ומרגישה שאיבדתי הכל וקיבלתי הכל ושאין לי כלום ואני מחייכת וצוחקת ובוכה והלב בוכה והשפתיים מחייכות ואני מפחדת ואני מאושפזת בכלא של עצמי....
את מחפשת להשתייך והמעברים האלו לא פשוטים מחזקת אותך את מוציאה המון כוח ואנרגיה על ההסתגלות המחודשת ועל השאלה איך להקל על עצמך מזל טוב ליום ההולדת שיהיה לך רק טוב והרבה בריאות ותמיכה אמיתית
