עדיין מאמינה....?
דיון מתוך פורום נפגעי/ות תקיפה מינית - תמיכה
האוויר קצת חנוק לי היום "את בעצם ילדה של אף אחד"- המשפט הזה שלה הצליח לחנוק אותי ולהרטיט כ"כ הרבה מקומות כואבים אצלי....שהרי הפגיעות המיניות הן לא עיקר הסיפור שלי, לצערי הסיפור שלי נפרש על גביי חיים שלמים, שיצאו לחלוטין מגדר הנורמה, הותירו אותי בודדה וכאובה, ובאמת ללא אף אחד. ורק צלצלים של אור, לחפשם...להמציא את עצמי כל יום מחדש, להאמין ולקוות גם במקומות שערפל כבד שורר שם, להמשיך להאמין, לקוות..לא לתת לעצמי ליפול אל תוך התהום האינסופית. והמוות עימו נפגשתי כל כך הרבה פעמים... המוות הזה... האם אפשר מתוכו לקום ולחיות? ועדיין נשימה באפי, ועדיין נלחמת יום יום כדי לחיות ועדיין אני כאן ועדיין-מחזיקה באור הזרקור שליווה אותי שנים מחזיקה בו ועדיין מתעתעת בכם, אלו שלא יודעים, אלו שמסתכלים עלי ולא היו מאמינים...שזו אני, ויש לי עבר, ויש לי הווה שמבוסס על העבר, ויש קשרים שלא ניתנים לפתירה. ויש כאבים כאלו שחונקים ושורפים ולוקחים כל נשימה קטנה. ואני עדיין נותרת, עם נשימה אחת אחרונה..חיה עליה ועדיין מאמינה
מרגישה את הכאב הענק כמו גם את העוצמה והאמונה יש לך כנראה אחרי הכל ולמרות הכל, מעיין של כוחות-מקום ממנו לשאוב. תנסי להתחבר למקומות האלו, לזהות מה הם , מי האנשים, מה החוויות, ותמשיכי ותמשיכי.. והכי חשוב, תאספי לך עוד כאלו נקודות אור להתחבר אליהן עד שהן תהינה רבות יותר מנקודות החושך ותוכלי לנשום לרווחה שבת שלום לך ציפור נפשי - כמה השם מתאים לך :-)
מה שלומך ליז יקרה? את מקרינה המון אור, שתדעי לך, גם ממקומי מול המחשב מצליחה להרגיש את האור שלך. באיזה שלב את בחיים? ונכון, יש לי מעיין של כוחות ועוצמות...רק שלפעמים המעיין עצמו מצליח לעייף אותי, לפעמים בא לי להיות ללא כוחות, להרפות ולא להיבהל מכך, לא לדעת מה הנזקים ולא לכאוב עליהם. את מבינה? לפעמים עצם קיומם של הכוחות הרבים, מצליחים לרסק אותי...כי לפעמים הייתי רוצה להיות עוד בת אדמה רגילה הזקוקה לנורמליציה, ומשום שאין, מתפרקת, נשברת ומרפה. וחוזרת לשאלתי.. מה שלומך את? שלך, ציפור נפשי
טוב לראותך כאן איתנו...!! כל כך הרבה כאב חד וצורם... להיות כל כך לבד עם כל הכאב, הפחדים החרדות.. מקשה על הנשימה האוויר- החמצן שחסר אולי המילה החיבוק המקום הבטוח נקודת האור התקווה שולחת קרן אור וחיבוק...אם את מרשה שבת שלום אידה אהוד בנאי מילים ולחן: אהוד בנאי זה לא חושך, לא אור זה הזמן לחזור, בוא הביתה, איש ציפור מגדלור מהבהב, קירעי עננים, ספק חשיכה, שלושה כוכבים תמונת הלווין מטשטשת, אזור דמדומים בקצה הרקיע אתה נוגע קודקוד לציפור האם שומע האם אתה בכלל זוכר את מי שמתגעגע
אידה יקרה, קרן האור שלך מצליחה לחמם בימים קרים ומפחידים אלו. אני מחבקת חיבוק אמיתי את קרן האור שלך ומתפללת לקבל ממנה את כל האור שרק תוכל לתת לי, לעזור לי בנשימות הבאות, בצעדים הבאים... והתקווה, התקווה שליוותה אותי כל חיי, וקצת נעדרת בימים האחרונים, שתחזור בטוחה ויציבה, כפי שהייתה כאשר הייתי בחושך מוחלט ובכלל לא היה ברור מהייכן שאבתי אותה, שתחזור משום שאני צריכה אותה, היא מאירה לי עתיד שלא תמיד נראה, היא מאירה לי מקומות חשוכים שאור לא זוכה להגיע אליהם, אולי גם הוא מפחד. הזכרת לי את השיר של ריקי גל, "היי שקטה", פעם המטפלת שלי לשעבר הקדישה לי אותו.. "זה לא הגיהנום ובטח לא גן עדן זה העולם שיש ואין עולם אחר...."-במיוחד הזכיר לי את שתי השורות הללו. והנה השיר כולו.. היי שקטה עכשיו הכל בסדר אפילו המחנק עומד להשתחרר זה לא הגיהנום ובטח לא גן עדן זה העולם שיש ואין עולם אחר היי שקטה כאילו אין בך דופי כאילו האוויר נותן לה הגנה כאילו הצרות כבר מתגבשות ליופי כאילו מעפר פורחת שושנה. היי שקטה כמו לא עברת אף פעם כמו לא היית צרימה בנוף המטופח כמו ראית כף יד בתוך אגרוף הזעם כמו אלומת האור הנה מצאה אותך. היי שקטה כאילו אין בך דופי כאילו האוויר נותן לה הגנה כאילו הצרות כבר מתגבשות ליופי כאילו מעפר פורחת שושנה. היי שקטה כמה אפשר לשטוח את הפגיעות מבלי לחשוש מהשפלה כאילו הפגיעות עצמה היא סוג של כח כאילו השלווה היא חוף הבהלה. היי שקטה כאילו אין בך דופי כאילו האוויר נותן לה הגנה כאילו הצרות כבר מתגבשות ליופי כאילו מעפר פורחת שושנה.
