עייפה, מותשת...

מלחמות עקובות בדם לנצח את נסיבות חיי נולדתי מתוך התהום, נוצרתי מתוך החשכה וכל חיי חיפשתי אור, באמונה ובתקווה שמגיע לי ואף אחד לא מבין, נמאס לי מהשרדות יומיומית, להלחם על כל נשימה, על כל חלקיק חמצןכדי שיכנס לתוכי, ימלא אותי ויתן לי עוד רגע אחד כדי לחיות. ואני עייפה, רוצה רק מקום אחד להניח את ראשי בו ולהרגיש שקט מיוחל, האם יום אחד אוכל לקבל מקום כזה? האם מגיע לי? האם אוכל לחוות שקט ובטחון? בטחון.... ולהפסיק לדאוג ולחשוב ולפחד. אני עייפה רוצה כל כך הרבה, מאמינה שנים, מקווה ימים ולילות.... אני עייפה היום עייפה. מבקשת קרן אור אחת קטנה ויחידה לחיי,, עוד קרן אור אחת שתוציא אותי מתוך האפלה שנדמה לי שאני נמצאת בה כעת

ציפור יקרה ברוכה הבאה לפורום את מוזמנת להיות חלק לשתף , לא להשאר לבד הכל בקצב שלך אני מצטערת לשמוע על מלחמת ההשרדות היומיומית... מבינה שעברת דברים קשים וטראומטים.. שמלווים מכבידים ומקשיים כל הזמן... אני שומעת את התקווה ...את הצורך והרצון ביד שתעזור . , בקרן אור שתכנס לחייך אני נשמעת לי בחורה חזקה ואמיצה עם כשרון רב להביע את עצמך וכאבך... אני מקווה שאת בטיפול שאת לא מתמודדת עם הכל לבד אשמח לשלוח את קרן האור לחזק את התקווה כאן בשבילך http://f.nau.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/60/85/39/398560/misc/12103249.jpg אידה אידה ואנונו עו"ס MSW http://www.hebpsy.net/community.asp?id=33

תודה לך על התגובה, למרות הכאב והפחד, העייפות וחוסר האונים, הצלחתי להרגיש איזו קרן אור אמיתית שמגיעה מכיוונך, עם רצון עז להיות. אבל את מבינה ששום דבר לא אמיתי? כי יש לך רצון, ואני יכולה אפילו להרגיש משהו בא מכיוונך, וזאת כי אני כל כך רוצה להרגיש, וזה כי באמת הלבד הזה הוא אמיתי והוא משתוט כמעט על כל חלק בחיי, ועייפות החומר.... ולמרות התקוות והאמונה שקיימת בי, עוד מיום היוולדי לתוך הקיום שהיה אסון גמור מבחינתי, אני עייפה היום. צריכה ידיים מושטות, אמיתיות,כאלו שאוכל לתפוס בהן ולהאמין שאני לא לבד, ולסמוך....וכי אני עייפה מדי לבד וכי אין לי כוחות, וכי ברור לי שמכאן אי אפשר כבר להמשיך לבד, שרדתי כל החיים..היום אני צריכה ללמוד לחיות. דעי לך, הלבד הזה בפני עצמו הוא טראומת ילדות, כי מאז היותי תינוקת הבנתי שאני לבד לגמריי במערכת, לא עבר זמן מה וחוויתי את הלבד הפיזי הכמעט מוחלט. קשה לי, מחפשת משהו להאחז בו, אני כל כך רוצה לחיות..מדיהם שאפילו את בצורה וירטואלית לחלוטין מצליחה להבין זאת, אולי להרגיש זאת.... קשה לי להלחם, הכל לבד, מרגישה שאין לי באמת מקום, נמאס לי להלחם על לקבל מקום שלא באמת קיים עבורי, כי איך יכול להיות לי מקום שנלקח עוד בסה"כ שהייתי בת ארבע שנים אומללות? אני עייפה אידה, אני עייפה ומותשת

ברוכה הבאה ציפור נפשי מרגישה בכתיבה שלך את הכאב ואת העייפות שלך מבינה שגם להכנס לכאן היה לך קשה עשית צעד מאוד נכון לא להשאר לבד זה המוטו שלנו כאן בפורום את מוזמנת להישאר כאן , לשתף לתת שיתמכו בך ולהיות שותפה גם , את לא יודעת כמה אני מבינה אותך מבינה גם למה ביקשת רשות לכתוב לאידה במייל גם בשבילי שום דבר לא היה מובן מאליו וכל מי שעשה משהו קטן כציפורן של זרת בשבילי תמיד השבתי פי כמה וכמה יותר מושיטה לך יד יציבה ובוטחת -בואי , היכנסי קחי חלק בכל מה שמתאים לך , ואולי זו תהיה בשבילך קרן אור שתאיר אותך באפלה -ותהי גם קרן אור כאן בפורום שלנו - את מוזמנת יש לי הרגשה שיש לך כוח נתינה מדהימה אולי זו הכתובת ? שולחת חיבוק גדול לקבלת פנים -כמובן רק אם מתאים לך חטולית

אני באמת עייפה חטולית תודה לך על התגובה המקסימה אולי זו הכתובת.... תודה על החיבוק ששלחת מקווה ללילה יותר רגוע עבורי, שקט, פחות מעייף וכואב... ומה שלומך את? ציפור נפשי- אגב, שמי נבחר מתוך מקום מאוד עמוק..באמת ציפור נפשי