:(

אין מילים אין רצון אין חשק אין אוויר אין כוח אין כלום דמעה

מחבקת אותך עם הידיים העסוקות והעייפות שלי.. המטפלת שלי אומרת לי לא להכנס לפורום הזה, כי הוא גורם לי עומס רגשי מעבר לזה שאני נתונה בו... אז אמרתי לה שלהפך אני שומעת חוויות של נשים אחרות וזה מכניס אותי לפרופורציה. סיפרתי לה על אופיר המקסימה... ןעל החברות לצרה שמצאתי כאן, ובכל זאת היא לא בעד, אז אמרתי לה מי שואל אותך? אז היא ענתה שאני אף פעם לא שואלת... יש לה כוחות אדירים לאשה הזאת אני ניזונה מהכוחות שלה, לפעמים אני מבקשת ממנה שתבכה איתי והיא לא מוכנה. אמרתי לה שאני מוכנה לעשות לא יודעת מה רק כדי לראות אותה בוכה ואין כלום... אני מכנה אותה "מכוחה" שזה במרוקאית קשה חזקה, והיא מתה מצחוק... כשאין לי כח לדבר על דברים כואבים אני מצחיקה אותה. היא אומרת שזה גם חלק מהטיפול. לפעמים אני עושה גם דברים אכזריים כדי לברוח מהטיפול. לדוגמא יורדת על איך שהיא נראית , או אייך היא מתלבשת. אחר כך מתקשרת לבקש סליחה, והיא סולחת ואומרת שאת ניצוץ החיים אף אחד לא הצליח לקחת ממני...מעניין אותי אם גם אתן עושות דברים כאלה למטפלות שלכן? אין לי מושג כמה זמן היא תמשיך לסבול אותי, ומכאן אני מבקשת ממנה סליחה...

ומצד שני לעומת הדיסטאנס ... הבדיחה מה טוב בפסיכאטר יהודי? שהוא כן נותן עצות... כלומר יהודי חייב להתערב..לחוות דעה אישית...למרות שמבחינה מקצועית צריך להיות לוח לבן חלק ורק לשקף ולתת בחירה חופשית למטופל... קראתי מאמר מצויין על מטפלות בגישה הפמניסטית והתרומה של הגישה הזו בניגוד לפסיכואנליטית שהקרינה על מטפלים עד היום. נדמה לי שעיקר התרומה היא הראיה הדי שיוויונית של יחסי מטפל מטופל. מתן אמון ותמיכה ממקום של הקשבה למטופלת ולא ממקום של שיפוטיות והתיימרות לדעת מה עומד לפניה ומהו המסלול הצפוי ומהי הסטיגמה למשל לא מגדירים מטופלת כבעלת הפרעת אישיות מאחר וברור שהטראומה גרמה לפוסט טראומה ולא האישיות הבסיסית שנפגעה בילדות. ברור שצורה כזו של הסתכלות מעצימה את המטופלת. חשוב לזכור בהקשר הזה שאנחנו פורום של תמיכה ולא פורום טיפולי. זה מקום שנועד להתחלקות ולהעצמה ליצירה וגם להודעות קלילות יותר ולהתייעצויות ברמה היום יומית על דברים שלא קשורים לפגיעה המינית בהכרח. באופן כללי לא חושבת שטיפול בנט יכול להחליף מקום של קשר טיפולי רב עוצמה ויציב של אחת לאחת. ולכן לא רואה שזה מקום טיפולי. מהו קשר טיפולי בעיניי? קשר של השפעה ויחסי גומלין שהוא קשר הדדי. מכל מטופלת שהיתה לי למדתי בעצמי על עצמי על העולם על הערכים ועל המגבלות כמו גם על היכולות שלי. הנסיון להעמיד פנים שזהו קשר חד סטרי הוא לא אותנטי. השבוע התפרסמה כתבה בנושא הטיפול האלטרנטיבי לעומת הטיפול הפסיכולוגי די ירדו על הצורך של הפסיכולוגים לשמור על שליטה ומונופול אבל גם על העובדה שיש העדר גבולות ברור בטיפול אלטרנטיבי אני צפיתי בנסיון לטפל בנפגעות תקיפה מינית באמצעות רפלקסולוגיה. האמת שדעתי חלוקה. מצד אחד נשים שלא התמידו בטיפול נפשי רגיל לא התמידו גם ברפלקסולוגיה. מצד שני אלו שהתמידו טענו לשיפור בתחושה הכללית שלהן. המגע הועיל להן. הגופניות התאימה להן. השליטה והבקרה היו שלהן. והיתה להן יותר יכולת לזייף..להגיע עד גבול מסויים ומעבר לו לא לשתף פעולה ולא ממש להתמסר עד הסוף.. גם האלמנט המיסטי כביכול הוריד מעליהן אחריות להצלחת הטיפול קצת דומה לקטע של יחסי מין שהן הכירו להיות פאסיבית לבוא לתת את הגוף כי זה מה שמכירים ולקוות לטוב... וכל האחריות על הצד השני. המתלמדות ברפלקסולוגיה בעצמן לא ידעו למה הן נכנסות. חלקן נכנסו למשבר אישי שלהן בייחוד אלו שנפגשו לראשונה עם הפצע שיש בכל אשה בחברה מאצואיסטית פאטריאכלית ופתאום הן קלטו שלהיות אשה זה לשלם מחירים הן נזכרו בכאבים ובפצעים שלהן עצמן ונכנסו למקומות די כואבים מבחינת עצמן. דבר שאולי למטפלת מקצועית מנוסה לא היה קורה. נראה לי שהסיכום של הכתבה היה די במקום אף נייר לא מעיד על היכולת של האדם בסופו של דבר להקשיב להיות אמפטי ולתת מעצמו בלי פחד לגעת בכאב. מטפלת שנרתעת מכאב לא יכולה לעזור למטופלת שלה למצות את תהומות הנפש שלה כי היא תעצור אותה בכל פעם בגלל הפחד שלה עצמה. טוענים לפעמים שנפגעות גילוי עריות נוטות להתאבדות ולכן נמנעים להכנס לנישה טיפולית מדיי לבל יתעורר טריגר שיגרום להתאבדות. כאשר חשוב כל הזמן להדגיש שבמרכזי הסיוע הסיוע הוא זמני בידי מתנדבות שאינן נשות מקצוע. לא מדובר בטיפול. מדובר בסיוע לא מקצועי בגדר עזרה ראשונה תמיכה והקשבה ותו לא. במקביל מומלץ תמיד לפנות למטפלת מוסמכת רצינית ומנוסה בתחום. נראה לי שהמחסום הזה אצל המטפלות מונע טיפול שורש כנה שרק הוא יכול באמת להיות חוויה מתקנת. כדי לשחרר את המורסה. ואמר לי הפסיכאטר פעם כשהתייעצתי איתו לגבי מקרה זכותו של האדם להתאבד. והוא יעשה את זה אם הוא נחוש. וזה פסיכאטר שטיפל בהרבה אנשים אובדניים שחלקם באמת התאבד. הגישה שלו היתה לא לפחד מהמטופל ומהרגשות שלו. הם אינם מחלה. לא חייבים להרגיע כל הזמן מותר גם לתת לשחרר ולהשתחרר. בגלל המחסור באנשי מקצוע מיומנים בתחום התקיפה המינית הנפגעות שפונות לטיפול מתבלבלות ולא סתם עלו פה בפורום לא אחת שאלות לגבי טיפול נפשי לנפגעת. איפה ואיזה מומלץ ולמה טיפולים נכשלים ומה יוצא מכל אחת מול המטפלת ומה יוצא מהמטפלת מול המטופלת. יש כזה שפע של גישות שבאמת רק מכון או מטפלת מאד משופשפת בתחום הם המומלצים. דמעה מאחלת לך שתרגישי טוב יותר . מחזיקה לך אצבעות.