עוד שבוע מעייף

נגמר ,ריצות לסידורים ,לקחת את אספי מהגן , קופ"ח ,בדיקות , הבן החייל בבית כבר שבועיים חולה ,קניות לשבת ,עוד שבוע נגמר כאלו אין מחר ,תמיד הכל מהר הכל בלחץ , להספיק לסיים מטלות ,לקחת להחזיר לנסוע ומיד לחזור כי,,,,,,אבל הכי כייף ולא משנה כמה מעייף כמובן הבונבון שלי , לפני שבוע מילא שנתיים וחגגנו כאן אצלי , כולם היו כאן וישנו כאן כמו בימים ההם , כמו אז , כמו לפני שהפכתי נכה ,חגגנו בגדול כי היו כמה ארועים בחגיגה אחת , יומולדת של אספי , יומולדת של הבן שלי הבכור , ויום נשואין שלי ושל בעלי , פעם לפני,,,,,,,שהפכתי נכה לכל ארוע היה יום משלו , חגיגה נפרדת ,נזכרת כמעט בנוסטלגיה כאלו עברו מאז,,,,,,,,,מי יודע כמה שנים ,לפעמים מתגעגעת לימים האלה , לארוחות שהייתי מכינה , לכמויות האורחים שהיו מגיעים ל,,,,,,,,,לא חשוב , זה שייך לעבר ,ההווה והעתיד כבר נראים אחרת ,כשהנוסטלגיה משתלטת הכאבים הגופניים באים ומגרשים כל זכרון יפה ,כאלו אומרים היייי פג תוקפו בטל קורבנו , תמשיכי הלאה וקדימה , לא יהיה שוב מה שהיה !!!! מסתכלת קדימה עלי ועל מקל ההליכה שלי וחושבת ,תגידי תודה שאת עדיין מסוגלת לבשל לשבת או בכלל ,סתם ,לא יודעת למה הכל עולה ,רק זכרונות ,,,,,,,, שתהיה לכולן שבת שלום נעימה ורגועה חטולית

שבת שלום אישה יקרה.. אכן הרבה דברים .. עומס מטורף ולחץ אין סופי.. מזל טוב לחוגגים.. מצטערת שלא מרחיבה במילים.. אבל מבינה את הנוסטליה שמבצבצת לה כהה מהפינה שבת שלום ומבורך..

כמה טוב לראות אותך כאן וכן , בהחלט נוסטלגיה מה איתך ? את בסדר ? ספרי,,,,,,,, חיבוקי חטולית

קודם כל מזל טוב!!! לאספי, לבנך הבכור, וכמובן גם לך ולבעלך! אני קוראת אותך ומה שעולה לי הכי חזק מההודעה שלך זה עצב מהול בשמחה... יש הרבה עומס, עייפות, אבל על אובדן הכוחות והיכולות, אולי גם כעס מסויים על הרגל שמסרבת להחלים, על מקל ההליכה, עצב על מה שהיה ולא יחזור עוד... ובמקביל לכך שמחה לראות את אספי, את כל בני המשפחה, לחגוג ולהנות כולם ביחד :) את נזכרת היום בנוסטלגיה באותן החגיגות המרובות עם המון האורחים, וכמובן שאפשר להבין את זה ויחד עם זאת אני זוכרת שהחגיגות לא תמיד היו פשוטות עבורך ולא תמיד הרגשות סביבן היו רק חיוביים בנוסף לשימחה היה שם גם כאב ותיסכול ועייפות נפשית ופיזית ועוד הרבה רגשות מעורבבים ומבולבלים כפי שאני זוכרת מהרשימות שלך כאן... אז אולי זה מתסכל שהכוחות הם כבר לא אותם כוחות שהיו אבל יחד עם זאת אולי זה גם משרת אותך... אולי הרגל שלך קצת שומרת עלייך עכשיו כדי שלא תסחטי את עצמך עד הטיפה האחרונה כמו שהיית רגילה בעבר למרות שאני שומעת ממך שגם עכשיו את מעסיקה את עצמך לא מעט :) דואגת לכולם, עוזרת לכולם, מטפלת בכולם.... ומה איתך? יש מי שנמצא שם עבורך? מי שדואג לך ומטפל בך?

הרגל כבר החלימה מזמן , היא אינה יכולה להשתפר מעבר למה שהיא כיום ,למען האמת , כבר התרגלתי למקל בצורה כזו שהפך לחלק בלתי נפרד ממני ומהמראה החיצוני שלי ,את צודקת , הכעס שלי מופנה אלאובדן הכוחות והיכולות,,,ועל הידיעה שמה שהיה לא יחזור עוד ,את גם לגמרי צודקת שלא תמיד החגיגות היו קלות וחיוביות ,היה גם כאב והמון תיסכול , הכל נכון ,אני כנראה העדפתי להדחיק את הארועים הלא נעימים ולהזכר במה שכן היה כייף ,מנקודת המבט שלך , נראה לי שגם כאן את צודקת ולא מעט , הרגל די שומרת עלי עכשיו מסחיטה עצמית ,אני באמת די מעסיקה את עצמי כי להיות לבד עם עצמי פשוט גורם לי לטפס על הקירות , אולי אם הייתי עובדת הכל היה נראה אחרת , ומי שדואג לי ? כן , בעלי דואג לי ,עוזר במה שרק יכול ,איזה כייף לקרא אותך !!! תודה מקסימה שלי ,את נהדרת כמו תמיד , התגעגעתי המון חיבוקי חטולית