לשחף

שלום רב לך .קודם כל אני מתנצל שלפעמים התגובות שלי הם לא לענין ולא תגובות שמחות שנותנות תקוה ,למה אני כותב את זה כי את יש לך תגובות יותר שמחות משלי ונותנות תקוה ,לגבי הלילה שעברתי זה היה לילה מתוסכל והרבה שאלות רצו לי במוח שלא יכלותי לעבד אותם ,ושוב אני שואל את כולם אולי בגלל שאני קורא הרבה חומר על זה אני מכניס לי דפוסי התנהגות שבכלל לא קימים אצלי אבל מצד שני שאני מסתכל אחורה אני רואה באמת חיים עגומים ונטולי אנרגיה לחלוטין ,ולגבי טיפול הייתי אצל כמה פסכולגים וחוץ מלהגיד קום בבוקר ותחייך לעולם תקנה איזה בגד שם איזה בושם והכל יהיה נפלא ,אבל את יודעת שעמוק פנים יש עוד ישות אכזרית וחזקה שהיא קובעת לך בדיוק איך לחיות, הפחדים הסיוטים הדימוי העצמי המצבי רוח הדכאנות השנאה העצמית הדמינות זה דבר עוצמתי שאין כמעט שליטה ,ושלא נדבר על פסכיאטר שהייתי ,פרחי באך ,מתקשרת שהייתה יותר פסכית ממני,רבנים עם הבטחות וקמעות ,שחף אני עייף פשוט כל גרם נפשי ביקום שווה אצלי לקילו ואף יותר,אז למי אני עכשיו ילך לאיזה עוד גורו שקורא לעצמו גורו לא הייתי ,כמה אנשים מבטחים כמה שרלטנים שמנצלים נשמות שפגעו בהם ,יש ואני בטוח נשמות טובות שבאמת רוצות לעזור אבל אני עוד לא נפלתי עליהם.שבוע טוב אמן.

אתה שואל אם החומרים שאתה קורא גורמים אצלך לדפוסי התנהגות מסוימים אני חושבת שהתשובה היא אצך ואתה אפילו נותן אותה לעצמך בהודעה הזאת: "עמוק פנים יש עוד ישות אכזרית וחזקה שהיא קובעת לך בדיוק איך לחיות, הפחדים הסיוטים הדימוי העצמי המצבי רוח הדכאנות השנאה העצמית הדמינות זה דבר עוצמתי שאין כמעט שליטה..." אני מבינה שאתה עייף ומיואש מנסיונות למצוא מענה הולם אצל אנשי מקצוע תרשה לי לשאול אותך שאלה האם יצא לך להיות בטיפול אצל מטפל שההתמחות שלו זאת העבודה עם נפגעי תקיפה מינית? אני אומר לך למה אני שואלת פסיכולוגים רבים וטובים אינם יודעים איך לעבוד עם הנפגעים מכיוון שזה תחום בפני עצמו ודורש דרכי עבודה אחרות ולא כולם מודעים לכך גם לי היה ניסיון לא טוב עם כמה מטפלים ובעצם הטיפול שהצליח באמת לקדם אותי זה הטיפול עם הטפלת שמתמחה בטיפול בנפגעות

האמת שלא ,הייתה איזה אישה יותר נכון פסכולגית ששמה נדמה לי עופרית שיש לה שם דבר בנושא התקשרתי לקבוע תור אני מדבר על תקופה של לפני 3 שנים ,ופתאום לאחר כמה ימים ביטלתי את התור מרוב פחד ותיסכול,בקיצור שחף תודה בכלל שאת מקשיבה לי. אני יגיד לך משהו על היום הייתי בעבודה היה יום נחמד לא שמח אבל גם לא עצוב אבל תמיד שנגמר לי היום ואני צריך לחזור הביתה בא לי גל של התקפה ריקנית שפשוט מכרסמת אותי מפנים ,לקחתי היום את האחין שלי שהוא ילד מתוק וסתם ללא סיבה במקום לשמוח בא התקפה של עצבות וכאב ואני לא יודע למה זה ,את מה שאני עברתי זה היה בסביבות גיל 6 7 ואני מתחיל להאמין שבעצם הרגש שלי נשאר שם רגש של ילד שרק נפגע מכל דבר שהוא רוצה אהבה אבל בעצם הוא מתרחק ממנה את יודעת כמו בכיתה א ואולי שמה נתקעתי בהקפאה הנוראית שהייתי בה.