היום בארוחה המשפחתית

דיברתי עם המשפחה על מה שעברתי וזה לא סוד אצלי במשפחה ,אבל תגידו אולי הם צודקים , הם אומרים די ק לטחון את הנושא הזה אז זה קרה והם אומרים שזה נוח לי אם זה כי בעצם אני לא משתדל בחיים ואני די עצלן וכל דבר אני מרים ידים ולא מתאמץ ובסהך הכל אני תופס טרמפ על המקרה ,לא שיש לי משפחה רעה או מנוכרת אבל אולי באמת די לבכות ולהגיד כמה רע וכמה עצוב בקיצור התבישתי שוב לבלבל את המוח ,במקרה היום המוח שלי נתן לי מנוחה ובכלל אני משתדל לא לפתח רגש או איזה התנסות חדשה בחיים כך שהכל נראה בסדר עכשיו לא חי לא מת אבל לפחות לא בסערת רגשות.

גם לי אומרים אותו דבר אבל זה לא כל כך עובד כי אחרי כל כך הרבה שנים של הדחקה הגוף כבר לא יכול יותר זהו הגוף מגיב על פואסט טראומה רוצים או לא חוץ מזה המקרה של הבן שלי בכלל נתן לי עוד יותר להיכנס לזה ולא לצאת מחור השחור הזה וכש מדברים איתי על זה זה פוגע מעליב ואני אומרת שזה לא רצוני לחפור ולשקוע במצב ממש לא גם אני ורצה להיות"נורמלי" כמו כולם אבל מה נעשה כנאמר הברק היכה פעמיים ועל הנפעמיים הללו צריך טיפול כמו שצריך אי אפשר להתעלם מהנשמה והגוף ממש לא

נ.ב תור אני מנסה לשלוח מיל לכתובת שנתת לי אבל לא מצליח שבוע טוב

רוב האנשים אינם מבינים מה היא ההתמודדות עם ההשלכות של הפגיעה ומתוך חוסר ההבנה הם אומרים דברים מאוד פוגעים שלא רק לא עוזרים בהתמודדות אלא רק מקשים עליה עוד יותר הלוואי והיה אפשר פשוט להניח את הכל בצד ולהתחיל לחיות חיים אנרגטיים מלאי סיפוק אך לצערינו הניסיון מראה שזה בלתי אפשרי ודרוש תהליך קשה וארוך של טיפול על מנת להחלים ולהתחיל לחיות את החיים במלואם ולא רק לשרוד אותם

לא פעם, אנשים מסביב, אפילו הקרובים והאהובים, לא מבינם את משמעות והשלכות הטראומה, מה עובר על מי שחווה טראומה, כיצד היא משתלטת ומחללחלת עמוק לכל מקום...פוגעת בכל תחום ומחשבה. עבורם זה נשמע כמו "טחינה"....עבורך זו המציאות... אבל אפשר גם אחרת... מה שקורה עכשיו , שיש טראומה ואתה ק נקודה קטנה בתוכה... בעזרת טיפול תוכל להפוך את הטרומה לנקודה...לפעמים גדולה לפעמים קטנה. אבל היא תיהיה חלק ממך ולא אתה חלק ממנה, תלמד לחיות יחד עם מה מה שעברת, לחיות, להנות, להתקדם, לצור קשרים, יחסים...ועוד בהצלחה אידה