שתיקות

אני לבד בתוך הלבד הגדול שלי ואין לי לאן לברוח הכל שקט שם בלבד הזה ששששששש צריך להיות בשקט ואני שקט הוא סיפור חיי להיות בשקט כשכואב ועצוב להיות בשקט כשמישהו משתמש בגופי להיות בשקט ליד אמא ולשרוד את השקט שלה השקט של השנים הכל עוצר גם היום אני מנסה להתבונן בשקט ובלבד שלי ובליבי אני יודעת שלא השקט מחלחל בגרוני אלא הפחד הפחד להיות שם לבד , לבד כל כך בלי לדעת במה אפשר להאחז הפחד שיעזבו אותי הפחד שאף אחד לא יאהב אותי אם ידע כמה הפחד שלי מנהל אותי ואני כל כך צריכה שיחזיקו את ידי וילכו איתי בתוך הלבד הזה ואני לא רוצה להיות לבד אתה שומע אלהים די....... אני חצויה היום אחרי שנה של טיפול יש שניים בתוכי אחת חזקה עושה עובדת מטפלת צועדת קדימה ואחת אבודה בערפל שמקשה עלי לחשוב ,ערפל שמפריד אותי מעצמי ומכל מה שלמדתי . תינוקת בת 35 זה מה שאני רות

רות יקרה אולי תינוקת שלומדת ללכת.... לבנות עצמה לחזק אך יש לך את ה"אחות גדולה" שיכולה לעזור ולחזק זה קשה הפיצול אבל צריך לתת מקום לשני החלקים שנה זה נפלא ...כל הכבוד...אבל תחילת הדרך חזקי את עצמך נסי למצוא מסגרת תמיכה קבוצתית מאוד יכול לעזור חזקי ואמצי את בדרך הנכונה אידה