אני באה לכאן שוב פעם "לבכות"
דיון מתוך פורום נפגעי/ות תקיפה מינית - תמיכה
ועל מה? זה לא יוצא לי מהראש עכשיו. ואני עכשיו בטוחה- אני שוננננננננננאת אותו שוננננננאת אותו ושוב פעם- שונאת אותו! את ההוא מהעבודה שלי. שונאת אותו, שונאת להגיד לו בוקר טוב בבוקר, לא רוצה לצחוק מהבדיחות המטומטמות שלו שהוא אומר "נו למה את לא צוחקת, את לא מבינה הומור?" אשכרא כאילו ואני חייבת לו משהו. לא! יותר אני בכוון של להעיף לו סטירה. שונאת את טפיחות השכם שלו ואת המחמאות המאוסות שלו ואת הדיבור הסמכותי שלו , עם טון צבאי פיקודי (איכסס) מסתבר שהוא היה פעם שוטר בעברו.. בהתחלה הוא עשה עליי רושם של בחור כזה נחמד ואיכותי. חשבתי שיהיה אחלה לעבוד איתו. צעיר, דינמי בפועל בכלל לא נעים לעבוד איתו! יותר גרוע מזקנה בת 80! הוא קרצייה מהגהנום! דבק! לא בא לי לראות אותו שוב פעם ביום א'! דיי נמאס. אם מעכשיו אני ככה מרגישה... ואני אמורה לעבוד איתו .. איזה עונש.. ממש לא לא בא לי על העבודה הזאת, יש עוד עבודות. למה אני מרגישה כל-כך מחוייבת, לא נעים לי... למה אני לא עושה עליו "פרצוף של רוצחת" לא, אני ממשיכה להיות נחמדה כמו מטומטמת!
היי סמויה את לא צריכה להיות נחמדה לאף אחד אם את לא רוצה את יודעת שהבחירה היא בידיים שלך ואת זו שצריכה להחליט אם זה בסדר לך להיות שם או לא במידה ואת צריכה את העבודה הזו למטרות קיום הייתי מציעה לך לפעול פשוט כך אין דרך אחרת ואף אחד לא יעשה זאת בשבילך ,קומי וחפשי עבודה אחרת במקביל ואני בטוחה שיש משהו שם שמחכה לך את לא צריכה לסבול כל היום ,עברת מספיק בחייך מחכה לשמוע בשורות טובות רות
כל כך הרבה אנרגיות גוזלת ממני העבודה החדשה הזאת. זה יותר מידי בשבילי. כבד. עושה לי רע לחשוב שעליי להתייצב שם בבוקר... אני מתה להיות להיות כבר אחריי כל זה. קודם לנוח קצת בבית ואח"כ להיטען באנרגיות חדשות וללכת לחפש משהו חדש. אבל הפעם למדתי לקח חשוב- מהתחלה! לשאול את כל השאלות, לא לקפוץ ישר על כל הצעת עבודה. לא להתפשר על דברים שאח"כ יעלו לי ביוקר. כי עבודה זו התחייבות, זה לא משחק ילדים. אני יחכה עד ל-10 שתיכנס לי מהם משכורת לא רוצה להסתכסך איתם לפני. אני לא יודעת עד כמה הם הגונים. הם יכולים לכעוס ולא לשלם לי. בכל זאת, הקדמתי 1600 ש"ח למפעיל הצהרון וחבל לי להפסיד את הכסף. לפחות ארוויח משהו שיכסה את זה. ואת יתרת הימים שלא השתמשנו בשיק הוא יהיה חייב לי לפעם הבאה שאעבוד שוב ונתקזז. ככה סיכמתי עם בעלי. ועד יום שלישי אני אצטרך לסבול. כי באמת אני לא אוהבת את העבודה הזאת בכלל ואני לא צריכה אותה למטרות קיומיות. אני כל כך חסרת סבלנות..
סמויה יקרה זו עבודה חדשה כל התחלה היא קשה ודורשת המון אנרגיות, נתי צ'אנס פני כל החלטה שלך את עכשיו נבוכה ומרגישה מחוייבת ...הכל חדש ואת עדיין לא חלק... כשתיהיה יותר בעניינים תרגישי אחרת מצד שני ...שום דבר לא בכל מחיר!!!! תיהיה את עצמך , עציבי גבולות ברורים, לא לגעת ולא טפיחות סחבקיות...זה לא מתאים לך!!! גם בדיחות מעוסות...וחיוכים מאולצים... אמרי בפרוש והציבי גבול יהיה לך יותר קל בעבודה עם גבולות! ואם לא אז לא שיהיה יום טובבבבבבבב ומפתיע לטוב וכך כל השבוע אידה
