ושוב הרס

אלופת השנה אני בלהרוס את מה שאלהים כבר רוצה לתת לי מתנהגת כמו ילדה (ולא אל תגידו שזו הילדה שבתוכי כי זה ממש לא תירוץ וגם למי איכפת) כבר תקופה אני לא מצליחה להקיא ,הגרון כואב לי כולו פצוע ואני שיודעת כבר שאי אפשר מנסה שוב ושוב אוכלת אוכלת עומדת מול האסלה וכבר לא מנסה כמעט להוציא את מה שנכנס ואני שם בשרותים כואבת ובודדה ובכל זאת יודעת שזה לא טוב לי ושאסור לי בכלל להיות שם כי ממילא זה לא נותן כלום. עד שממש לא אהרוס את עצמי ואת בריאותי לא אפסיק ,במקום שאעריך שאלהים בחר לא לקחת את בריאותי הגופנית אחרי 20 שנה של הקאות אין ספור איזה מין אדם אני בכלל אני עומדת להשאר לבד ,המטפלת שלי כועסת מאוד ובצדק כי גם שם אני חייבת לנסות להרוס לשגע את כל העולם ובעיקר אותה ואני בדרך לאבד את האדם היחיד בעולם שראה אותי שהיה נדיב וטוב לב שהיה מוכן להיות בשבילי כמה שאצתרך ואת כל זה הרסתי אז אולי לא מגיע לי בכלל והילדים המתוקים שלי שהכניסו את כל האור שיש לי לחיי שבזכות אהבתם התמלאו כל כך הרבה בארות בתוכי גם איתם אני לא ממש ממש קשובה כמו שהייתי לפני שהחלטתי להשתגע אוףף איתי אני אשמה ולא מגיע לי כלום ואני מענישה את עצמי ומצטערת דקה אחרי אם הייתי יכולה להחזיר את הגלגל לאחור..... אם הייתי יודעת שלא אפקח את עיניי ואשר לבד אם..... רות

השיגעון הזה הוא בעצם הנשמה שלך נלחמת על עצמה. זה לא דבר רע. לא בטוח שאם המטפלת כועסת תאבדי אותה. מותר לכעוס ולאהוב גם יחד. את לא אשמה ואל תעניני את עצמך. תהיי רכה עם הילדה הפנימית הכואבת בתוכך. תני לה מקום...

נכון זה סוג של מלחמה עצמית שלא מנותבת למקומות הנכונים ועל מה אני נלחמת בכלל? הנשמה שלי היא יודעת מה היא רוצה רוצה לחיות בשלום עם עצמה ,רוצה לדעת למצוא את הכוחות שיש לה כדי לעודד את עצמה ורוצה כמעט הכי רוצה למלא את הבור הכי גדול שפעור בנשמתה הבור שרוצה שיאהבו אותו הבור שרוצה שלא יעזבו אותו הבור שרוצה שמישהו יתן לו יד ויעזור לו לראות את הדרך הבור שרוצה לאהוב את עצמו במקום לשפוט כל הזמן . זה מה שהנשמה שלי צריכה ורוצה ולגבי המטפלת שלי ,אני לא יודעת אולי כן ואולי לא אולי מה שהיה נהרס והמקום שלי לא ישאר כמו שהיה עד היום ואולי מההרס הזה יצמח לו משהו אחר חזק יותר ברור יותר ואפילו מקדם יותר מה שנותר לי הוא להחזיק אצבעות שכך יהיה. בינתיים זה משאיר אותי די מרוקנת ודי עצובה והכי מצטערת על השטויות שאני עושה . רות