היי..מקווה שהחג עבר בסדר...
דיון מתוך פורום נפגעי/ות תקיפה מינית - תמיכה
שגרת יום, שגרת עבודה בחג הזה היו אצלי שוב מלא אורחים. "בלאגן" עד מעל הראש... כמה הכנות לפני, בישולים, נקיונות וכמה לארגן בחזרה אחריי.. למה אני מארחת בעצם?? מעבר לנתינה, מעבר להכנסת האורחים מסתתר גם צורך אחר.. הבית מלא, גועש ורועש... אין לי יותר זמן לעצמי. בכלל! משתוקקת למלא את הנפש בחברה שסמויה לא תלך לה שוב לפינה. למחשבות. כשכולם סביבי אני שוכחת לגמרי מסמויה. ..עכשיו אני שוב לבד ... הבית הענקי ריק.. אני פושטת מעליי את המסכה אוף!! נגמר החופש..מסמויה.. היא כל כך יכולה לעייף לפעמים! במצבים מסויימים עדיף "להשאיר אותה בבית ולצאת לבלות" אחרת, כולם יהיו מבואסים.. אז, אני חוזרת לי לצד אבל לא ממש לבד... יש לי שם תמיד את סמויה. זו גם נחמה..
היי סמויונת מה שלומך? איך את היום? אני מכירה כמה זה לא פשוט להיות לבד עם עצמך עם הרגשות, המחשבות וגם אצלי חברת האנשים יכולה להשכיח את כל הקשיים ולגרום לי להיות בהתרוממות רוח ויחד עם זאת אי אפשר להיות כל הזמן בחגיגות ובהיי אנחנו לא יכולות לאבד את עצמינו לנצח בין האנשים ואני גם חושבת שטוב שזה כך אחרת מה הטעם בכלל בלחיות אם אין לנו אפשרות להתחבר לעצמינו זה היה הופך את הקיום שלנו לחסר טעם, חסר משמעות כך נראה לי
נכון, אין מה לדבר מאז ש"הכרתי את סמויה" אני אדם אחר לגמרי.. עם כל הכאב, יש טעם אחר לחיים. יש טעם! בעבר הרגשתי ריקנות גדולה כמו רובוט על סוללות מן תהום פנימית כזו חלולה כאילו ואני לא חיה באמת קשה לי להסביר את זה כמו חלק שהיה חסר בי חתיכה גדולה בפזאל נעלמה!!! וריק גדול תפס את מקומה. מהצד היו כינויים של "מעופפת", "בהיי" חופשי. כמעט מכל אדם שני שהיה נתקל בי. וואלה למה?!?!? תמיד הייתי שואלת את עצמי מה כבר עשיתי שזכיתי להעלבות הללו. מה יש בי שאין בכולם שרואים אותי מהצד ככה?!?!?!?? תמיד הייתי נעלבת ומרגישה נחותה מאחרים. הם לא "מעופפים"- אז הם יותר טובים ממני?!?! וכיום (גם אחרי שהתחברתי לסמויה" עדיין אני בגדר "מעופפת" אבל במינון יותר נמוך. כי משהו שהיה חסר התחבר. עכשיו, סליחה שאני קופצת עלייך ככה- אולי תסבירי לי מהצד , מנק' הראות של "האנשים הנורמלים" למה מתכוונים שאומרים עליי "מעופפת"? הכוונה לאדם טיפש? מפגר, חסר יכולות? לא שפויה? אני שפויה! מה ככה אני נראית מהצד?! זה לא פייר אני לא ככה ואני גם לא מבינה למה זה בא דווקא אליי! ואיך הכינוי הזה נדבק בי עוד מהילדות. וזה לא פייר כי סיפרתי לך איך בגיל 5 בערך כבר ידעתי לטפל, להיות אחראית לבית , להישאר לבד, לשמור על אחי, לתפקד, ללכת למכולת ,לעשות דברים של גדולה, לעזור לאמא, להבין .תראי היום אני יודעת שאם אני אשאיר את שני הילדים שלי לבדם אפילו לחצי שעה יקרה אסון! אז אצלי היה אפשר כבר מהגיל הזה לסמוך עליי.ועובדה, כלום לא קרה!וגם הייתי בשלה מבחינה לימודית .מהרבה בחינות הייתי בוגרת. ובכל זאת- תמיד כינו אותי "מעופפת"! אז איך זה מסתדר ביחד?! אני לעולם לא יבין את זה.
