נפילות אולי טריגר

כשהגעתי לטיפול לפני שנה הייתי גוף בלבד ,הכל היה ריק ,הייתי קמה בבוקר "ומעבירה" את הגוף הפיסי שלי ממקום אחד לשני ,היום אם הייתי צריכה לסכם את שנת הטיפול, הייתי יכולה לומר עליה שזוהי השנה הכי מקדמת שהיתה לי . הטיפול עזר ועוזר לי למלא חללים גדולים מאוד שהיו בתוכי . אני מרגישה שישנם מקומות שקל לי יותר להבין לשלוט ולבחור ולשנות וישנם מקומות (בעיקר מקומות של הפגיעה) שאני לא יודעת איך. הייתי בטיפול אתמול קשה במיוחד ,החלטתי לטפל בכאב מסוים שיש לי בגוף שבה והולך ,התחלנו והיא ביקשה שאצייר אותו . למרות הקושי ,למרות שהרגשתי איך הלב שלי מתחיל לדפוק מהר והידיים שלי שוב מתחילות לרעוד ציירתי ,והיא שאלה ולא יכולתי לענות אז הראתי לה עם הבובות שהיו בחדר ,והזדעזתי ממה שעשיתי פתאום הכל נתקע ואיך איך בכלל זה קרה לי ,נאטמתי לגמרי לא יכולתי לדבר תקפה אותי סחרחורת והרגשתי שאני נחנקת למרות שהיא ניסתה לא הייתי מסוגלת להסתכל על זה או עליה רק רציתי לברוח לקח זמן ובסוף קמתי והלכתי . בקושי הגעתי הביתה והרגשתי נורא ,הרגשתי שזה לא בסדר מה שעשיתי רציתי שהיא תהייה איתי הרגשתי רע שהשארתי את הבובות מונחות על המיטה והחלטתי להתקשר לדבר עם המטפלת שלי . בשיחה היא אמרה שהיא מבינה ואוהבת ותומכת ומאמינה ,אך באותה נשימה אמרה שאולי אני צריכה מישהו יותר מיקצועי ואני נחנקתי אני לא מבינה איך איך היא לא רואה כמה אני מתאמצת כמה התקדמתי כמה אני רוצה להצליח כמה הנפילות שלי לא ארוכות כמו פעם איך אני יודעת לאסוף את עצמי מהר .ומצד שני אני מבינה אותה התנהגתי כמו משוגעת והיא פחדה שאעשה לעצמי משהו (שאגב לעולם לא יקרה) הסברתי לה בטלפון את כל זה אני מקווה שהיא מבינה והכי חשוב מאמינה בי ולי . הדאגה לא יוצאת לי מהלב המטפלת הזו היא רשת הבטחון הכי גדולה שהיתה לי אי פעם ורק בזכות המקום הזה צעדתי קדימה ועכשיו אני כל כך דואגת וזה משאיר אותי כל כך לבד אני משתדלת ואלהים עדי שכך אז אלהים אל תהרוס את הדבר הזה שנתת לי אחרי כך כך הרבה שנים תעזור לי רות

רות היקרה, כל כך נגעת בי עם הצעד האמיץ שעשית בטיפול. עם הכאב העמוק כל כך, החונק.. ובכל זאת זה לא מנע ממך לעשות את מה שיכולת למען התקדמות בטיפול ובעצם למענך. את יכולה להיות גאה בעצמך, גם אם הפסקת באמצע כי היה לך קשה.. ואני בטוחה שהמאמץ נראה על ידי המטפלת וטוב שדיברתן על זה אח"כ. ורק מציעה , אם זה מרגיש לך נכון, להדפיס את שכתבת ולתת זאת למטפלת לקריאה - כי זה הכי אמיתי. זאת רק דעתי.. חזקי ואמצי.

רות יקרה אני חושבת שהיית מאוד מאוד אמיצה למרות הקושי הכל כך גדול למרות שלא יכולת לדבר הצלחת להראות את מה שרצית לומר בעזרת הבובות זה דורש המון אומץ וכוחות נפשיים אבל כנראה שזה היה קשה וכואב מדי עבורך ובעקבות מה שעשית נכנסת להתקף חרדה זה טבעי שאחרי זה לא יכולת לדבר ולא יכולת להסתכל על המטפל או על מה שעשית כי פשוט לא היית מסוגלת להכיל מעבר לכך את עשית ובכך אמרת מעל ומעבר עשית את המקסימום שיכולת מעבר לכך זה כבר היה בלתי אפשרי עבורך יש לך את כל הסיבות להיות גאה במה שהצלחת לעשות!!! אני חושבת שהמטפלת שלך אומרת את האמת היא באמת מאוד מבינה ואוהבת אותך מאמינה ביכולות שלך ובטח גם מעריכה אותך על המעמצים שאת עושה ועל התקדמותך הרבה ויחד עם זאת היא כנראה חושבת שאין לה מספיק כלים מקצועיים על מנת לעזור לך בצורה הטובה ביותר אני זוכרת שכתבת שהיא לא מתמחה בעבודה עם נפגעות וזאת כנראה הסיבה לכך שהיא אמרה שאולי את זקוקה למטפל מקצועי יותר ובכלל לא בגלל שהיא חושבת שאת לא מתאמצת מספיק