אמונה מהי?

דיון מתוך פורום  נפגעי/ות תקיפה מינית - תמיכה

09/05/2009 | 15:01 | מאת: רות

אנשי דת מאמינים שאמונה היא תפילה האומנם? בכל אדם יש אמונה וכולנו באשר ניהיה מתפללים למשהו ,נאחזים במטרה שמישהו למעלה ישמע אותנו ויעזור לנו למצוא את הכח שאנחנו זקוקים כדי לקבל לשרוד או להשיג משהו. לאורך השנים מאז היותי ילדה התפללתי ,עוד הרבה קודם המקרה התפללתי שמישהו יתייחס אלי (גם אם לא אני לא בוכה) התפללתי להיות תלמידה טובה ,כדי שהורי יתגאו בי והתפללתי שיאהבו אותי כך סתם כי אני זו אני ואין טובה ממני (להורי כמובן) . כשקרה המקרה בפעם הראשונה (אני חשה בזה כאילו קורה עכשיו) התפללתי לאלהים והבטחתי להשתפר להתאמץ הכל ,היתה בי אמונה שאם רק אתאמץ עוד קצת זה יפסק , כך לאורך הימים הייתי מתפללת ומתפללת שוב ושוב אותה תפילה מבטיחה שאהיה טובה שלא אספר שלא אכאיב לאימיולאבי שאהיה שקטה עד שפשוט הפסקתי ,הפסקתי להתפלל ולהאמין ש... הפסקתי לנשום כשהסיוט פסק הרפתי מהכל נכנסתי לבועה של עצמי ושכחתי מהאמונה כי ליבי קפא כשעברו השנים והצלחתי ע"י מוחי בלבד להתרומם לעשות את מה שצריך ראיתי שכולם סביבי היו שמחים הורי מורי חבריי כולם . בשנים האחרונות ,אחרי שילדתי שלושה ילדים ,בית עבודה כמו כולם נפתח משהו שלא יכולתי לסגור ,הכאב חילחל לליבי שהיה קפוא זמן רב ואיתו חזרו התפילות ,התחלתי טיפול שבו שעורר הכל גם את האמונה ורציתי כך כך רציתי שיאהבו אותי ובכל זאת קפצתי בין מה שמצפים ממני למה שאני רוצה וצריכה כדי לאזן את עצמי ואת הצרכים שעולים מליבי. היום איבדתי שליטה נתתי לליבי לשלוט במוחי ובגופי ואני מתפרקת יודעת שאמונה היא גם היכולת להיות סבלני ולדעת שכל דבר בזמנו ואולי לא בגלגול הזה אולי תפילותי יענו בגלגול הבא. אני מרוקנת ובכל זאת מתפלללת שאמא "תתעורר" למרות היותי בת 35 ותגיד לי כמה היא אוהבת אותי ,תהיה איתי ולא תעזוב אותי ויהי מה כל כך צריכה שיחבקו אותי עכשיו עצוב לי הלואי שאפסיק ואמצא את מה שעזר לי פעם להתרומם הלואי שהראש יתחיל להניע אותי מחדש הלב הספיק לי רות

09/05/2009 | 15:06 | מאת: תור

את יכולה לבקש מאמך חיבוק? אפילו שאת בת 35? זה לא נראה ולא נשמע מוזר תנסי מה יכל להיות ? נסי . בקשר לאמונה שאלה טובה אין לי כרגע תשובה חיבוק ממני

09/05/2009 | 19:47 | מאת: סמויה

אנו נזקקים לאהבה בכל גיל.. לכן גם בגיל 35 את זקוקה לזה מאימך.. לפעמים, אני רואה לפעמים בנות עם האמהות שלהן ואיזה סבתות הן. ואני מה יש לי ואין לי ברירה אלא להסתפק בזה- סבתא שאפילו לא טרחה לקנות מתנה לנכד שלה בן החמש או טרחה בכלל להתקשר להגיד מזל-טוב.. זה משקף בגדול את חוסר האהבה וחוסר האיכפתיות שלה קודם כל כלפיי. כי אם היה לה רגש אהבה אליי אז ברור מאליו שגם לנכדים שלה. אז כן, אנחנו זקוקות לאהבה בכל גיל. לכל גיל יש את האהבה שלו. למשל, כשאת ילדה קטנה אמך אוהבת רק אותך ושאת גודלת ומתחתנת ומביאה ילדים אימך אוהבת גם את הנכדים שלה לעיתים אפילו יותר ממך..אבל האהבה לא נעלמת אלא מחליפה צורה..ועדיין כיף וצריך לקבל אותה. אני..כבר נמאס לי להתפלל ולבקש. איזה אהבה ואיזה נעליים... אז אני נושאת את עיניי למה שיש לי בפועל ונותן אהבה- הילדים שלי. איתם אני אטפח את הקשר ואותם אני יאהב!

10/05/2009 | 13:40 | מאת: שחף

אני חושבת שעבור כל אדם אמונה זה משהו אחר אני אישית לא מאמינה באיזשהו כוח עליון ולכן לא מצפה שמישהו למעלה ישמע את תפילותיי עבורי הדבר שעוזר לי יותר מכל זה להאמין בעצמי, בכוחות וביכולות שלי אני מאמינה בכך שאם אני אתאמץ מספיק אוכל להגיע לכל מקום שאחפוץ בו ולכן אני עובדת קשה בטיפול, בלימודים ובחיי היומיום על מנת לקדם את עצמי כמובן שאני לא עושה זאת לבד אני נעזרת באנשים שסביבי בחברות ובאנשי מקצוע כי לבד זה בלתי אפשרי אבל אני גם יודעת שלא כל דבר תלוי בי יש דברים שלא אוכל לשנות לא אוכל לשנות את האנשים שסביבי לא אוכל לשנות את עובדות החיים אבל כן אוכל לשנות את ההסתכלות שלי על הדברים אוכל להתאים את הציפיות שלי למציאות אוכל לווסת טוב יותר את הרגשות שלי ולבסס את הגבולות הפנימיים שלי ואני חושבת שזה נכון עבור כל אחד ואחת מאיתנו