הפרדות המפחידות.....

הפרדות או הפחד מהפרדה שתבוא זה המקום החלש ביותר אצלי מקום שאני הכי פחות יודעת להתמודד איתו כשמדובר באנשים משמעותיים עבורי היום נודע לי שהמורה שלי חולה בסרטן זאת לא סתם מורה זאת מישהי שמלווה אותנו לאורך כל שלושת השנים של הלימודים הדמות המשמעותית והקרובה ביותר בלימודים האלה והגבול בין המורה לטיפול באומנות לבין המטפלת הוא דק יחסית כי חלק גדול מהשיעורים שלנו גובל בטיפול קבוצתי אז הקשר איתה הרבה יותר קרוב ואישי מסתם מרצה ועכשיו היא חולה במחלה המפחידה הזאת ואני כל כך מפחדת שיקרה לה משהו מפחדת לאבד אותה עכשיו היא צריכה להתחיל סדרה של טיפולים וככל הנראה לא נראה אותה לפחות בתקופה הזאת מחר היה אמור להיות לנו שיעור איתה ויהיה במקום זה שיעור עם מישהי אחרת ורק המחשבה על זה גורמת לי לבכות לא מתארת לעצמי איך אני ארגיש כשאשב שם יצא לי לבכות הרבה היום כמה שעות ברצף וגם עכשיו מדי פעם זולגות להן הדמעות ודווקא היום כשהיא באה לספר לא הגעתי ללימודים לא יכולתי אפילו לחדבק אותה ולהיפרד ממנה כל מה שיכולתי לעשות זה לשלוח לה סמס אח"כ סיפרו לי שכל הכיתה פרצה בבכי ואני בכיתי לי לבד בבית אחרי שחברה התקשרה אלי וסיפרה לי ואח"כ היתה לי קבוצה וכל הדרך לשם בכיתי באוטובוס ועכשיו אני לא מצליחה לישון למרות שלקחתי שני כדורי שינה ועוד איזה 3 וחצי שעות צריכה כבר לקום ללימודים אצלינו יותר מרבע הבנות מהכיתה איבדו אנשים קרובים בגלל הסרטן או לפחות היו קרובים לכך אמא של מישהי נפתרה מסרטן כשהיא הייתה בת 4, אבא של מישהי נפתר מסרטן כשהיא הייתה בגיל 10, אמא של מישהי אחרת נפתרה לפני 3 שנים, חמותי נפתרה לפני 4 שנים, חמותה של מישהי נלחמת בסרטן בשנה האחרונה, ואחותה של מישהי היתה חולה בסרטן והחלימה אז מעבר לכך שזאת המורה האהובה שלנו הנושא הזה מהווה טריגר ברמה הכיתתית וכל העוצמות הרגשיות מתעצמות וההתמודדות הופחת לעוד יותר קשה וזהו... פשוט הרגשתי צורך לשתף.... קשה להיות עם כל זה לבד

בעצם אני חושבת על זה ופתאום קולטת שסבא אחד שלי נפתר מסרטן כשהייתי קטנה וסבא אחר חלה בסרטן ובגלל ההקרנות שעשו לו פיתח הרבה מחלות ונפתר בסופו של דבר מתופאות לוואי של ההקרנות איכשהו הדחקתי את זה היום כשחשבתי על הנושא

עצוב מחלה קשה ואכזרית... ובטח מפחידה אבל ציך גם לזכור שהרבה אנשים מנצחים את הסרטן! מחלמים וחוזרים לחיים, אני בטוחה שזה מה שהיא רוצה... נקווה ותאחל לה החלמה והרבה כוחות להצמודדות, מצטערת על הסבים שהיית ובקלות הדחקת את סיבת מותם... זה קשה מדיי קרוב מדיי מאיים מדיי הפרידות הן חלק מחיינו... כולנו היינו שמחים לוותר על חלק מהן... אבל צריך להבין ולקבל... לעבוד ולהתחזק חזקי ואמצי אידה