אין לי כלום
דיון מתוך פורום נפגעי/ות תקיפה מינית - תמיכה
אין לי כלום הכל אשליה חוץ מילדי שהם שלי בליבי ונשמתי אין לי כלום הכל אשליה שכל פעם מחש מתפוצצת בפני אני לבד הנשמה שלי מבקשת בעצם לא חשוב אני לא צריכה אף אחד שכחתי לב אני הכי חזקה איך נתתי לעצמי להאחז במשהו שהוא אפילו לא שלי באמת רות
הי רות, כל כך מבינה לליבך זה לא בדיוק כלום... והבנות - הבנות הן הרבה יותר מכל דבר אחר. תזכרי שזה ההרגל הזה של לסמוך רק על עצמי. ועכשיו, כשהתחלת לחלוק, ולהעיז לסמוך על האחר, הלבד הקיומי ההוא צועק. הוא צועק כי הוא רגיל להגן עליך, לשמור עליך מפגיעה. אבל את כבר לא אותה נערה /ילדה/אישה פגיעה היום את יכולה להגן על עצמך, את מוכנה ויכולה להתמודד. זה קשה, וכואב לגלות כמה מידרת את עצמך. אבל זה גם הזמן להיבנות מחדש להגיד - די, אני לא יכולה לבד, וההזדמנות הזו להתאמן בחדר הטיפולים, במקום בטוח, להיות לשם שינוי - תלויה באחר, נזקקת, חלשה, אל תזרקי אותה לפח-התמכרי אליה, נצלי אותה עד הסוף ותאמיני לי שתצאי נשכרת - חייבים להעיז כדי לצלוח את המיכשול הענק הזה שבנינו סביבינו. שם , אצל המטפלת אנחנו עושות את הסטז' לקראת החיים האמיתיים. אם את מוכנה לקבל - שולחת לך חיבוק אל תפחדי לחוות ולהרגיש עד הסוף- זה מרפא למרות תחושת הבדידות העמוקה - האמיני שזה אפשרי. ליז
זה לא הפחד לחוות ולהרגיש ע הסוף זה הפחד שזה יעלם ,הפחד שלא יהיה יותר ופעם באמת לא יהיה יותר ,וכשלא יהיה אז מה... הפחד הגדול הוא האפלה שמחלחלת לנשמתי בשקט וגורמת לי לשכוח שהיום אני גדולה ויכולה להגן על עצמי ונכון שהמקום אצל המטפלת שלי הוא מרפא אבל אני שואבת שכמוני אין לי גבול ושאלת השאלות שוב עולה עד מתי? או מתי היא תפסיק להיות סבלנית אוהבת ומכילה כי אם את עצמי אני מצליחה לאכזב ולהתיש אז היא... לא יודעת ממש לא ברור איך זה לא קרה עדיין,עולה בי המחשבה שאולי בכל זאת זה אמיתי ולא טיפולי לא איכפת לי ,בעצם כן אוףףףף הראש כואב לי והגרון שורף לי מחוסר ההצלחה שלי להוציא את מה שכבר לא צריך להיות בגוף נמאס לי רוצה שאמא תהיה שם תשמור ותטפל בי רוצה שתהיה שם מישהי שתקבל אותי ללא תנאי תאהב את כל החבילה ומצטערת אני כל כך כועסת זה לא עובר לי ואולי כדאי שאפנים כבר שזהו המצב . רק רוצה שיחבקו אותי כל הזמן כל היום שלא יעזבו אותי שלא יתנו לשום מחשבה ליפול לתוכי. רות רות
אני חושבת שזה שיש לך את עצמך זה הכי חשוב אבל אף בן אדם לא יכול לשרוד בעולם בני אדם הם יצורים חברתיים ככה בנה אותנו הטבע ואנחנו זקוקים אחד לשני על מנת לשרוד זקוקים לעזרה, לתמיכה ולאהבה וזה חשוב לדעת להיאחז באנשים האחרים בין אם הם אנשי מקצוע ובין אם הם חברים או קרובי משפחה כבר יצא לך לדבר עם המטפלת שלך?
ילדים זה המון... את לבד...וזה קשה אבל יש לך את עצמך אל תפחיתי מערכך!! ברגע שתעריכי , תקבלי ותאהבי את עצמך... שאר הדברים יגיעו לאט לאט מחזקת אותך אידה
