היי שחף

תודה על מילות ההרגעה והעידוד. אצלי השתפר ומקווה שגם אצלך ? רק מפחדת מה"נפילה" הבאה... שיהיה לך ולכולן שבוע קל. ושוב, תודה על הכל.

אני כל כך שמחה שהשתפר אצלך! מקווה שהשיפר יחזיק מעמד לאורך זמן!.... הנפילות הן חלק מחיינו ואין מה לעשות עם זה אם נלמד לקבל אותן ולא להתייסר מעצם זה שנפלנו יהיה הרבה יותר קל להתמודד איתן והן יהיו כואבות פחות כי כשאנחנו כועסות על עצמינו שנפלנו, זה רק מוסיף לכאב שממילא קיים וכמו שהנפילה באה, כך היא גם הולכת וצריך פשוט לחכות בסבלנות ולהניח לה לחלוף, בידיעה שהיא לא נצחית אפשר גם להתכונן אליה מראש ולהכין ארגז כלים של התמודדות כשאנחנו יודעים איך נוכל לעזור לעצמינו להתמודד עם הנפילה זה הופך אותה לפחות מאיימת שבוע קל גם לך יקרה ויותר מזה - שבוע מוצלח ומהנה לילה טוב שחף

היי שחף יקרה, (אהבתי את הכינויים 'טלוש' ,'טל-טל' ....) עונה פה כבר לשתי ההודעות יחד. את צודקת , זה היה טפשי מצידי לחשוב שאת קצת "כל יודעת" ואולי גם "כל יכולה" כי יש לך את הכלים המקצועיים , או לא משנה מה הסיבה. ברור שאת בנאדם וגם נמצאת במקומות שזקוקה ורוצה להיעזר. פשוט מההתחלה שלי בפורום, הייתה לי הרגשה שאת עובדת כאן עם אידה... לגבי ה"נפילות"- בגדול זה נכון שכדאי להיות מוכנים אליהן כדי לרכך אותן ככל האפשר. אבל השאלה איך את מגדירה "נפילה"... אצלי יש נפילות "קטנות" - שנכנסת לסערת רגשות, לבלבול ולא מסוגלת להתרכז בשומדבר אחר. וכאן אולי המקום לנסות למנוע או להתכונן אליהן. אבל יש "נפילות ענק"- שבהן אני כאילו מאבדת קשר עם המציאות. אני רואה הכל שחור ורוצה רק למות, (לא באופן אקטיבי) מתפללת שזה יקרה באופן טבעי ושלא אקום בבוקר, כי לא רואה שום דבר חיובי בעבר/בהווה/בעתיד ובעיקר מהן אני מפחדת. כי אז כאילו מאבדת שליטה על עצמי.. (רק "לדבר" על זה מפחיד אותי). אז למה בעצם נכנסתי עכשיו לזה?? כרגע באמת במצב יציב שמקווה שיימשך לאורך זמן. הבעיה שגם כשטוב - מפחדת שאוטוטו הוא נגמר ותיכף יגיע "הרע" צריכה לעבוד על עצמי לא לפחד ולבטוח שמה שצריך לקרות ממילא יקרה.. יש יתרון גדול בפורום, קודם כל בשמירה על פרטיות/אנונימיות שגם כאשר לא נענית - לא חשה בדחייה כמו שמרגישה כשחברה לא מחזירה לי טלפון או קוטעת אותי באמצע דבריי כי צריכה לסיים. ומי שאני משעממת/מעייפת אותו, יכול פשוט לדלג עליי ולא לקרוא אותי. וגם בד"כ אין כאן עוקצנות או ציניות, שחשה כשמדברת עם אנשים . לכן מה הפלא , שמעדיפה הרבה פעמים לתקשר כאן במקום בעולם החיצון?? אולי זו בריחה ואולי התמכרות? אבל כרגע לא אכפת לי. שוב מתנצלת על האורך (אם הגעת עד לכאן?)..

היי שחף יקרה, (אהבתי את הכינויים 'טלוש' ,'טל-טל' ....) עונה פה כבר לשתי ההודעות יחד. את צודקת , זה היה טפשי מצידי לחשוב שאת קצת "כל יודעת" ואולי גם "כל יכולה" כי יש לך את הכלים המקצועיים , או לא משנה מה הסיבה. ברור שאת בנאדם וגם נמצאת במקומות שזקוקה ורוצה להיעזר. פשוט מההתחלה שלי בפורום, הייתה לי הרגשה שאת עובדת כאן עם אידה... לגבי ה"נפילות"- בגדול זה נכון שכדאי להיות מוכנים אליהן כדי לרכך אותן ככל האפשר. אבל השאלה איך את מגדירה "נפילה"... אצלי יש נפילות "קטנות" - שנכנסת לסערת רגשות, לבלבול ולא מסוגלת להתרכז בשומדבר אחר. וכאן אולי המקום לנסות למנוע או להתכונן אליהן. אבל יש "נפילות ענק"- שבהן אני כאילו מאבדת קשר עם המציאות. אני רואה הכל שחור ורוצה רק למות, (לא באופן אקטיבי) מתפללת שזה יקרה באופן טבעי ושלא אקום בבוקר, כי לא רואה שום דבר חיובי בעבר/בהווה/בעתיד ובעיקר מהן אני מפחדת. כי אז כאילו מאבדת שליטה על עצמי.. (רק "לדבר" על זה מפחיד אותי). אז למה בעצם נכנסתי עכשיו לזה?? כרגע באמת במצב יציב שמקווה שיימשך לאורך זמן. הבעיה שגם כשטוב - מפחדת שאוטוטו הוא נגמר ותיכף יגיע "הרע" צריכה לעבוד על עצמי לא לפחד ולבטוח שמה שצריך לקרות ממילא יקרה.. יש יתרון גדול בפורום, קודם כל בשמירה על פרטיות/אנונימיות שגם כאשר לא נענית - לא חשה בדחייה כמו שמרגישה כשחברה לא מחזירה לי טלפון או קוטעת אותי באמצע דבריי כי צריכה לסיים. ומי שאני משעממת/מעייפת אותו, יכול פשוט לדלג עליי ולא לקרוא אותי. וגם בד"כ אין כאן עוקצנות או ציניות, שחשה כשמדברת עם אנשים . לכן מה הפלא , שמעדיפה הרבה פעמים לתקשר כאן במקום בעולם החיצון?? אולי זו בריחה ואולי התמכרות? אבל כרגע לא אכפת לי. שוב מתנצלת על האורך (אם הגעת עד לכאן?)..

היי שחף יקרה, (אהבתי את הכינויים 'טלוש' ,'טל-טל' ....) עונה פה כבר לשתי ההודעות יחד. את צודקת , זה היה טפשי מצידי לחשוב שאת קצת "כל יודעת" ואולי גם "כל יכולה" כי יש לך את הכלים המקצועיים , או לא משנה מה הסיבה. ברור שאת בנאדם וגם נמצאת במקומות שזקוקה ורוצה להיעזר. פשוט מההתחלה שלי בפורום, הייתה לי הרגשה שאת עובדת כאן עם אידה... לגבי ה"נפילות"- בגדול זה נכון שכדאי להיות מוכנים אליהן כדי לרכך אותן ככל האפשר. אבל השאלה איך את מגדירה "נפילה"... אצלי יש נפילות "קטנות" - שנכנסת לסערת רגשות, לבלבול ולא מסוגלת להתרכז בשומדבר אחר. וכאן אולי המקום לנסות למנוע או להתכונן אליהן. אבל יש "נפילות ענק"- שבהן אני כאילו מאבדת קשר עם המציאות. אני רואה הכל שחור ורוצה רק למות, (לא באופן אקטיבי) מתפללת שזה יקרה באופן טבעי ושלא אקום בבוקר, כי לא רואה שום דבר חיובי בעבר/בהווה/בעתיד ובעיקר מהן אני מפחדת. כי אז כאילו מאבדת שליטה על עצמי.. (רק "לדבר" על זה מפחיד אותי). אז למה בעצם נכנסתי עכשיו לזה?? כרגע באמת במצב יציב שמקווה שיימשך לאורך זמן. הבעיה שגם כשטוב - מפחדת שאוטוטו הוא נגמר ותיכף יגיע "הרע" צריכה לעבוד על עצמי לא לפחד ולבטוח שמה שצריך לקרות ממילא יקרה.. יש יתרון גדול בפורום, קודם כל בשמירה על פרטיות/אנונימיות שגם כאשר לא נענית - לא חשה בדחייה כמו שמרגישה כשחברה לא מחזירה לי טלפון או קוטעת אותי באמצע דבריי כי צריכה לסיים. ומי שאני משעממת/מעייפת אותו, יכול פשוט לדלג עליי ולא לקרוא אותי. וגם בד"כ אין כאן עוקצנות או ציניות, שחשה כשמדברת עם אנשים . לכן מה הפלא , שמעדיפה הרבה פעמים לתקשר כאן במקום בעולם החיצון?? אולי זו בריחה ואולי התמכרות? אבל כרגע לא אכפת לי. שוב מתנצלת על האורך (אם הגעת עד לכאן?)..